פרוטוקולים/סחר בנשים/7070
ירושלים, ג' באלול, תשס"ג
31 באוגוסט, 2003
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון
פרוטוקול מסיור ועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין סחר בנשים
יום ראשון י"ט באב התשס"ג (17 באוגוסט 2003), שעה 10:00
סדר היום: סיור במתקן משמורת "מיכל" בתחנת חדרה
נכחו:
חברי הוועדה:
זהבה גלאון – היו"ר
אורית נוקד
מרינה סולודקין
אתי ליבני
מוזמנים:
ברטי אוחיון - מפקד מנהלת ההגירה
אלי לוי - מפקד מתקן "מיכל"
זיווה אגמי-כהן - קצינה ללחימה בפשיעה
רפי יפה - דובר
אפי - סגן ראש מנהלת ההגירה
יועצת משפטית: מיכל לוצקי
מנהל/ת הוועדה: סיגלית דרעי
קצרנית: איה לינצ'בסקי
ברטי אוחיון:
בוקר טוב, ראשית אציג את האנשים שלנו, אפי, סגן ראש מנהלת ההגירה, חקרוש, מפקד אזור הגירה צפוני שמתקן "מיכל" נמצא באחריותו. זיווה אגמי-כהן, קצינת היחידה ללחימה בפשיעה, ואלי לוי מפקד המתקן, רפי יפה הדובר שלנו, שבוע בתפקידו, לפני כן היה במחוז ש"י.
שמי ברטי, אני נמצא בתפקידי כחודש, החלפתי את ניצב גנות, לפני כן הייתי בתפקדי פיקוד במשטרה, מפקד תחנה, מפקד מרחב, ראש מנהלת התנועה הארצית, ובארבעת השנים האחרונות הייתי סגן מפקד המחוז הדרומי, כך שנושא גבול ישראל-מצרים מוכר לי היטב גם מהפעילות השוטפת שלנו.
ברשותכם, אתחיל את המפגש הזה במספר מילות רקע לגבי המנהלת, לגבי תפיסת העקרונות שלנו, קצת נתונים ולאחר מכן אני מבקש מאלי שיציג את המתקן ובעיקר את תנאי השירות של אותן נשים זרות ששוהות כאן שלא כדין.
מנהלת ההגירה הוקמה בספטמבר 2002, המנהלת מונה היום כ- 470 שוטרים כשהמטה שלנו נמצא ברמלה ויש לנו חמש שלוחות שפזורות ברחבי הארץ, שלוחה צפונית, שלוחה בתל-אביב, שלוחה באזור המרכז, באזור ירושלים ודרום. למעשה הן חופפות את המבנה המשטרתי למעט מחוז ש"י.
ישנם ארבעה מתקני כליאה, מתקני משמורת, אחד מהם "רנסנס" שנמצא בנצרת ובו כ- 500 מקומות, במעשייהו עוד 400 מקומות ועוד שני מתקנים יחסית קטנים, האחד בצוחר, שהיום מונה כ- 50 מקומות והמתקן הזה המיועד אך ורק לנשים. בארבעת המתקנים, יש מעל ל- 1030 מקומות משמורת ואנחנו מעריכים שבעוד כחודשיים זה יגדל ל- 1250.
נזכיר שבהתחלת הקמת המנהלת התכנית הייתה ל- 200 מקומות ואנחנו עומדים על כ- 1200 מקומות. המתקן הזה מיועד ל- 84 מקומות.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה יש בפועל?
ברטי אוחיון:
אין מצב שיש תפוסה מעל 84, אין מצב שמישהי תישן על הרצפה. בגלל הרגישות של המקום והתנאים יש יותר הקפדה ואין תפוסה מעבר למכסות שקבענו. יעד המנהלת שנקבע, לפי החלטת הממשלה, הוא צמצום הנתינים הזרים ששוהים בארץ שלא כדין.
הפעולה מתבצעת בשני אופנים, בכיוון אחד על ידי פעילות אכיפה ישירה, אנחנו יודעים על מקומות שבהם שוהים עובדים זרים בלתי חוקיים, מגיעים אליהם, מבצעים את העיכוב, מביאים אותם למתקני המשטרה, שם בכל מקרה, החלטת המשמורת לכליאה זה על ידי משרד הפנים, עם חובת שימוע. אין מצב שעצור, שהוא עובד זר, ייכנס לכליאה מבלי שעבר שימוע על ידי משרד הפנים.
לאחר מכן, תוך יממה הוא מקבל צו הרחקה, ובכל מקרה, ממועד ההרחקה, אין מצב שמרחיקים מהארץ פחות משלושה ימים על פי חוק כדי לאפשר לו תוך שלושה ימים להגיש ערר, לפגוש עורך דין, עם כתב זכויות שהוא מקבל במעמד המשמורת עצמה.
זה כיוון אחד שהמנהלת פועלת בו, אני קורא לזה פעילות אכיפה ישירה שלנו, בדרך כלל זה מתבצע יחד עם משרד הפנים.
אתי לבני:
אחת בעיות היא שלעובדים זרים נשארים תביעות חוב כלפי המעבידים שלהם, איך זה עובד?
ברטי אוחיון:
ברגע שהוא מובן למתקן המשמורת הוא פוגש את נציג משרד העבודה, זה חובה. במעמד נציג משרד העבודה הוא מעלה את תביעות השכר שלו. נציג משרד העבודה מזמן את המעסיק. בדרך כלל המעסיקים מגיעים מיידית כי הם נתונים לקנס. באותו מעמד נסגר לשביעות רצונו של אותו עובד זר גם התביעות וגם מימון הטיסה בחלק מהמקרים.
אין כמעט מצב של תביעות שכר, גם לגבי עבירות פליליות שאנחנו מבצעים את ההרחקה, אלא אחרי שאנחנו ממצים את הנושא הזה. במידה ואנחנו חורגים מעל 14 יום, חובה להביא אותו שוב לשימוע. בהתייחס לאותה כתבה שהתפרסמה לפני שבועיים, שחלק ניכר מהאנשים לא עברו כלל שימוע אחרי 14 יום, דברתי גם עם כרמל לוצאטי ואמרתי לו שכל 470 איש שהיו שם עברו שימוע.
הנושא של השימוע עובר ארבע רמות של פיקוח, עובר ביקורת במעמד השטח, עובר ביקורת במעמד מפקד המתקן, עובר במעמד נציג שב"ס שמקבל אותו ועובר את הביקורת של קצין המשמורת שלנו. ב"רנסנס" בצפון למשל, זו אחריות מלאה של שירות בתי הסוהר, למרות זאת הצוות של הצפון מחזיק שם ארבעה אנשים, בפיקוח של קצין בכיר, כדי לפקח שאכן הפעולות האלה מתבצעות למרות שמבחינתנו האחריות המלאה היא של השב"ס. יש פה למעשה מערך של פיקוח בארבע רמות כדי למנוע את התופעה הזו.
לפעילות השניה אני קורא פעילות עקיפה והיא נועדה ליצור את האווירה שלא להעסיק עובדים בלתי חוקיים. הראשון זה בנושא המעסיקים וזו פעילות שהוטלה באחריות משרד התמ"ס על ידי צוותי עבודה שאמורים יחד אתנו להגיע לזה. היה ומצאנו במפעל או במקום עבודה עובדים השוהים בארץ שלא כדין, נציג משרד העבודה חייב לרשום דו"ח אכיפה כנגד המעסיק.
הנושא הבא הוא הנושא של הטיפול שלנו כנגד חברות כוח אדם, אנחנו עושים המון פעילות, במיוחד היחידה של זיווה, בכל נושא הזיופים ומדובר בתעשייה גדולה מאד של זיופי תעודות זהות, אשרות וכו'. המטרה שלנו היא לפגוע באותה תשתית של זיופים המסייעת לשוהים הבלתי חוקיים להישאר כאן בארץ ולבסוף כל הנושא של הפרסום והדוברות, אנחנו משקיעים הרבה כסף, וכל זה כדי ליצור את האווירה של עזיבה מרצון.
אז יש לנו שתי פעולות, האחת אכיפה ישירה שלנו, והפעולה השניה היא עזיבה מרצון ומפה אני מגיע לתוצאות ונתונים כפי שפרסמנו ומפרסמים. עד היום, מיום הקמת המנהלת, הרחקנו 16,500 עובדים זרים בפעילות יזומה שלנו יחד עם משרד הפנים. זה אומר איתור, מתקני משמורת, הבאתם למטוס והטסתם מהארץ.
נוסף לזה, מנתונים המעודכנים מהבוקר, 38,500 עזבו מרצון. אנחנו יודעים על עובדים שנכנסו לארץ, מרביתם חרגו מהזמן אבל החליטו לעזוב מרצון. סך הכל מיום הקמת המנהלת עד היום 55,000 זרים עזבו אם בפעילות שלנו ואם ברצון. התחזית שלנו היא שעד סוף 2003 נגיע למעל 80,000.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה עצורים כרגע?
ברטי אוחיון:
בסך כל מתקני המשמורת שלנו יש כ- 1000 מקומות, זו פחות או יותר המכסה, יש ימים שיש פחות מהמכסה הזו אבל זה הממוצע.
היו"ר זהבה גלאון:
איך הפילוח?
ברטי אוחיון:
מרבית האנשים שמוחזקים כאן הם מרומניה מטורקיה פיליפינים ואוקראינה, לגבי המתקן זה תוכלו לקבל את המספרים המדויקים.
אורית נוקד:
כמה מהם נשים?
ברטי אוחיון:
נשים יש רק פה, וכאן יש 71 נשים.
ברטי אוחיון:
בשנת הפעילות האחרונה הגענו למצב של יצירת קשר עם קרוב ל- 200,000 מעסיקים ועובדים. כאשר 64,000 היו עם מעסיקים ונפגשנו עם מעל ל- 130,000 עובדים. למעשה הגענו למצב של אחזקה במשמורת של כ- 16,000, זה אומר כ- 15% מאלה שאנחנו באים אתם במגע שמגיעים למשמורת.
הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו זה הנושא של מבצע משפחות, עידוד משפחת לעזיבה מרצון שמתקשר גם לנושא של נשים. הייתה אופציה להיכנס לפעילות של אכיפה נגד משפחות. עיקר הבעיה מתמקדת באזור תל-אביב ששם נמצאת בעיקר אוכלוסייה מגאנה מניגריה ודרום אמריקה זו אוכלוסייה שיושבת בארץ כ- 7, 8, 9 שנים לחלק מהם יש כבר 2 או 3 ילדים. האוכלוסייה הזו מונה לפחות כ- 5,000 איש. הייתה החלטה שלנו להתחיל בפעילות כנגד אותה אוכלוסייה וכמובן אוכלוסייה שעבר על חוק הכניסה לישראל ונשארה בארץ באופן בלתי חוקי.
הייתה אפשרות להתחיל בפעילות או לתת להם בכל זאת אפשרות לא להגיע לחיכוך. היה תהליך במטה ארוך ומסודר כדי להגיע למינימום פגיעה באותן משפחות. בסוף חודש יולי יצאנו במבצע שנקרא "מבצע עזיבה מרצון". מאד חשוב שתבינו את הרקע והעיקרון של המבצע הזה כי המטרה שלו היא למנוע מאתו להגיע לחיכוך של מעצר כי להגיע למעצר של אישה וילדים בכל מקרה זה יצטייר רע מאד.
החלטנו על המבצע הזה שמטרתו להודיע לכל המשפחות, מי שיירשם אצלנו, ייתן את הפרטים שלו ויגיד שהוא עומד לעזוב את הארץ תוך חודשיים, אנחנו מתחייבים, בהבטחה שלי, שאנחנו לא נוגעים במשפחות האלה במשך חודשיים. לא רק שאנחנו לא נוגעים בהם במשך חודשיים, בחודשיים האלה אנחנו נדאג באחריות שלנו שיקבל את כל המגיע לו מהמעסיקים. אנחנו ניצור את הקשר עם בעל הבית שאם יש בעיות של תביעות שכירות נטפל גם בזה.
אם יש בעיות של מימון אנחנו נסייע בחלק מהמקרים גם במימון כרטיסי הטיסה. נלווה אותם עד לשדה התעופה, נעביר אותם במסלול מיוחד שהכשרנו בטרמינל. היום יש טרמינל מיוחד של מנהלת העובדים הזרים כדי שהעובדים הזרים לא יצטרכו לעבור את המסלול הרגיל, לפעמים יש כאלה שיש להם כוונות לברוח ולא נעים לקחת אותם כבולים במסלול הזה, קבלנו ביקורות קשות מאד על זה מאזרחים שעמדו לידם ולכן הפרדנו. כך שחוץ מדיוטי פרי יש להם היום הכל, המרת כספים, ביקורת דרכונים, ביקורת כספים ופגישות עם המעסיקים.
היו"ר זהבה גלאון:
איך אתם מפיצים את זה בקרב העובדים?
ברטי אוחיון:
הפצנו מנשרים בכל השפות, חילקנו אותם בתחנה המרכזית ובמקומות שיש בהם ריכוזים של עובדים זרים, גם באתרי בילוי. לדוגמא, בסוף שבוע זה הצוותים שלנו כמעט ולא עסקו באכיפה, הם פשוט עברו וחילקו את המנשרים האלה.
ההרשמה הזו נותנת להם את האופציה שלא יהיה מצב שאנחנו מגיעים והם לא מאורגנים עם הילדים ויש להם מעסיק שחייב להם כסף, לכן אנחנו נותנים להם חודשיים שלמים בסיוע שלנו.
היו"ר זהבה גלאון:
יש נקודת רישום שאליה הם באים?
ברטי אוחיון:
יש נקודת רישום גם באזור תחנה המרכזית גם במבנה שלנו בחולון, פרסמנו את כל מספרי הטלפון לפי אזורים, בירושלים במרכז בצפון ובדרום, יש גם טלפון למרכז מידע ארצי שלנו שאנשים שואלים שאלות ומקבלים את כל התשובות.
מרינה סולודקין:
אפשר להגדיר שזה גירוש מטעמים אנושיים.
אתי לבני:
גירוש מרצון.
ברטי אוחיון:
אנחנו לא משתמשים במילה גירוש, אנחנו קודם כל צריכים לזכור שכרשות אכיפה אנחנו אוכפים חוק. האנשים האלה עברו על חוק הכניסה לישראל. גם הנושא של שהות של חודשיים אני חושב שזה באמת מתוך שני טעמים עיקריים, האחד זה המודעות והרגישות שלנו, ושלי באופן אישי, לאוכלוסייה הזו וגם ההנחיות שהתקבלו על ידי השוטרים, אם אתם מסתובבים ברחובות, אתם לא רואים את התופעה שאנחנו רודפים אחריהם באמצע הרחוב אנחנו משתדלים לעשות את זה במקום המגורים שלהם, לא בפרהסיה, כי ממילא אנחנו צריכים להגיע אליהם ואנחנו עושים את זה בשיא הרגישות.
התחום שני זה למנוע מאתנו את מעצר המשפחות. אני אישית לא רוצה להגיע לנקודה הזו בכלל.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה נרשמו מאז שפרסמתם את זה?
ברטי אוחיון:
החל מתחילת המבצע, שזה קרוב לשבועיים, נרשמו 120 משפחות ומבחינתנו זו הצלחה גדול, עם תאריך כניסה עם שמות ופרטים שכוללות כ- 300 איש. המבצע אמור להסתיים עד סוף החודש אנחנו מאד מקווים שהמספרים ילכו ויגדלו, כל משפחה כזו שנרשמת אצלנו מבחינתנו זה פחות מעצר והבאה למתקן הזה.
מרינה סולודקין:
זה מאד הגיוני אתה לא צריך להסביר את זה.
ברטי אוחיון:
בנושא ארגוני הזכויות פגשתי את מי שמתאם אצלנו את נושא הקשר עם ארגוני הזכויות, ביקשתי מזיווה להיפגש אתם אישית, ביקשתי את הסיוע והתמיכה שלהם, חלקם הביעו את התמיכה לגבי המבצע ולאחר מכן לא, כי אחרי שנגיע למצב של מעצר אי אפשר לבוא בטענות מה אנחנו ממהרים ושניתן להם זמן להתארגנות. נתנו להם זמן ואנחנו באמת עושים בחודשיים האלה מעל ומעבר.
מרינה סולודקין:
אתה בטוח שעד סוף 2003 תהיו מסוגלים להגיע ל- 80,000 איש.
ברטי אוחיון:
אמרתי 80,000 כולל הפעילות שלנו וכלל עזיבה מרצון. זה היה המספר מתחילת השנה עד יוני ולכן ההערכה שבמחצית השניה זה יהיה אותו מספר, כ- 30,000 ומכאן הנתון של 80,000 איש שיעזבו את הארץ. כפי שאמרתי המבצע ייכנס גם לתקשורת, הוא יהיה בטלוויזיה בימים אלה ומטרתו לעודד כמה שיותר משפחות לעזוב מרצון.
היו"ר זהבה גלאון:
זה פרוייקט חכם, יש בו הרבה תבונה אבל המסה הקריטית היא לא המשפחות.
אתי לבני:
פורז רצה לתת לבעל המשפחות זכות שיבה.
ברטי אוחיון:
אם הנושא של המשפחות יצליח, יכול להיות שיש לשקול הארכה לפרק זמן נוסף גם לאחרים, אבל אי אפשר לומר שבחודשיים שאנחנו נותנים לכולם בינתיים נשב בחוסר מעשה, אולי נעשה לפרק זמן קצר מאד ורק על בסיס ההמלצות והלקחים שיהיו לנו מהמבצע הזה.
מרינה סולודקין:
אני מייצגת ציבור שיש להם במשפחה אחד ששבע שנים גר כאן ועכשיו הוא מאד מפחד שייקחו אותו למעצר. הם גרים באופקים בדרום ובצפון, מה אני יכולה להציע להם אם הם רוצים לעזוב מרצון.
ברטי אוחיון:
קודם כל הוא לא צריך לפחד אנחנו יכולים להגיע אליו הוא צריך פשוט לבוא ולהירשם הוא יקבל חודשיים זמן להתארגנות עם כרטיס טיסה שהוא רוכש לעצמו ודרך אגב אנחנו מציידים אותם באישור זמני.
מרינה סולודקין:
אתה יכול לתת לי טלפון.
ברטי אוחיון:
אני אתן לך את הטלפון של מרכז המידע בתל-אביב. לגבי הנשים, ימשיך אלי מפקד המתקן. בגלל הדרישות והתנאים המיוחדים שנזקקת להם כאן אוכלוסיית הנשים אז גם תקן כוח האדם שלנו במתקן הזה הוא הרבה יותר ממתקנים אחרים. אלי ייתן סקירה על התנאים במתקן הזה ולאחר מכן ניכנס לסיור שגם הוא חשוב.
היו"ר זהבה גלאון:
תודה רבה.
אלי לוי:
שמי אלי לוי ואני מפקד מתקן משמורת "מיכל". המתקן נפתח ב- 26 בנובמבר 2002, אנחנו קוראים לזה מתקן ולא בית סוהר כי פה זה לא בית סוהר. הם נמצאים קודם כל בתוך שכונת מגורים חשובה לנו האווירה פה ובעיקר חשובים לנו התנאים.
היו"ר זהבה גלאון:
מה היו הבניינים האלה קודם?
אלי לוי:
הבניינים היו מגורים של שוטרים שהיו בקורסים, אבל כמו שאמר מפקד המנהלת התנאים היו הרבה יותר גרועים. הושקע מעל למיליון שקל כדי לשפץ דברים. אני בכוונה מדגיש את הנושא כי זה מתקן ייחודי לנשים, זו לא קלישאה שאין פה אף אחת שישנה על הרצפה. אני 18 שנה במשטרה וראיתי לצערי גם מקרים שישנים על הרצפה ופה אין. אם אין מקום אז לא קולטים, חד וחלק. אין על זה שום ויכוח עם מפקדי היחידות עצמם ויש לנו גיבוי מוחלט בנושא הזה. לכל אחת יש את המיטה שלה, לכל אחת יש את הפינה שלה.
הבניין מורכב מארבע דירות שבכל דירה יש שני חדרים, פינת אוכל שלוש או ארבע מקלחות שני חדרי שירותים ומרפסת. בכל דיה ישנו מזגן, מייבש כביסה, טלוויזיה בכבלים מתקן של שתייה חמה וקרה. בכל חדר יש שש בנות ישנות במיטות קומתיים. יש פה שלוש ארוחות ביום, אנחנו מקבלים את האוכל מתחנת חדרה שלוש פעמים ביום. גם אנחנו אוכלים מתחנת חדרה, אין לנו שום פריבילגיה מעל הבנות.
סדר היום מתחיל בשעות הבוקר כאשר הן מתבקשות להתעורר, יש ספירה של הבנות והן אחראיות וזה גם על פי דין, על ניקיון החדר והמבנה שלהן. אחרי שמתבצעת ספירה אנחנו נכנסים לתהליך היומי של עבודה מול אותן נשים וזה מתבצע במספר אופנים. אנחנו מוודאים שכל אחת מהן, מעבר לקבלת ארוחת הבוקר, מקבלת את המסמכים שחייבים להיות אצלה, מדובר בצווי הרחקה של משרד הפנים כשכל אחת מקבלת את הטפסים בשפתה. בהתחלה הייתה בעיה בנושא הזה והיום כל אחת מקבלת את צוו ההרחקה גם בעברית וגם בשפה שלה אם זה תאילנדית רוסית פיליפינית אנגלית וכל שפה אחרת כדי שתוכלנה לקרוא את הזכויות שלהן.
לאחר שאנחנו מוודאים שלכל אחת יש את הדברים האלה מתחילה שגרת היום, לאחר התארגנות בוקר אנחנו מוציאים אותן לחצר הטיולים, אין מצב שבו אנחנו שמים אזיקים על הנשים. בכל התהליך פה הן חופשיות, בחצר הטיולים יש טלפונים ציבוריים כל יום הן יכולות לקבל טלפון לארץ ולחו"ל. יש פה מכשיר טלכארד, מתקן לסיגריות מתקן לשתיה חמה במידה והם רוצים מעבר למה שהו מקבלות מאתנו. שלוש פעמים בשבוע, על פי יוזמה שלנו, אנחנו מביאים את השקם של תחנת חדרה באופן עצמאי, והן יכולות לקנות את המצרכים שהן צריכות.
מעבר לזה הן מקבלות מאתנו סדינים, מגבות, מוצרי היגיינה של נשים, מברשות שיניים וכך מתנהלת שגרת יומן. אחר הצהרים, במידה ויש אפשרות לטיול נוסף, מאפשרים זאת. כל יום אני ניפגש עם הבנות, בדרך כלל הבעיות שמועלות בפני הן בעיות של חוסר בציוד, בחלק מהמקרים הן מספרות לי על בעיות שהיו להן ואני משתדל בשיתוף פעולה עם מטה המנהלת לפתור את הבעיות ובדרך כלל הן גם נפתרות.
אנחנו גם עושים דברים מעבר לזה, הרבה פעמים יש לנשים כסף שהן מפחדות שברגע שינחתו במדינה שלהם, כמו במולדובה או באוזבקיסטאן לצערי, באים שוטרים או נהגי מוניות ולוקחים להם את הכסף שלהם, אז אנחנו באופן אישי לוקחים אותן לבנק הדואר ודואגים לשלוח להם את הכסף הזה שיהיה להן להתחלה שם.
בנושא הזכויות שלהם, יש פה בית דין למשמורת שמתכנס עם מפקד המנהלת, במידה והיא לא מורחקת תוך 14 יום מגיעה לפה שופטת שדנה בכל הליך צו המשמורת עצמו, היא לא דנה בצו ההרחקה אלא בצו המשמורת. ישנם מצבים של שחרורים בערבות והיא בעצם בוחנת את צו המשמורת אם כן להשאיר במשמורת או לא להשאיר במשמורת. לגבי זמן ההחזקה פה זה תלוי, לצערי יש מדינות שיש בעיה עם נושא התיעוד שלהם.
מרינה סולודקין:
בזה אנחנו מבקשים פירוט כי כאן אנחנו יכולים להיכנס עם הכוח שלנו.
היו"ר זהבה גלאון:
אנחנו כל הזמן מקבלים מידע על מה שקורה ואחת התלונות הקשות שאנחנו מקבלים זה על נשים מאוזבקיסטאן, תן לנו בבקשה מיפוי איך זה הולך וגם אם יש נשים שהיו צריכים להאריך להם כמה פעמים את המשמורת. נניח אם נשים נמצאות 14 יום אז האם יש כאלה שנמצאות 14 יום ועוד 14 ועוד 14.
אלי לוי:
ניקח דוגמא של אישה שנמצאת פה מעל 14 יום. לאחר 14 יום ובמהלך תקופת 14 יום מיום מעצרה, היא רואה בית דין למשמורת וברגע שבית דין למשמורת קבע שאכן צו המשמורת בתוקף הצו בעצם לא כל כך מוגבל בזמן, אלא אם כן היא מגישה עתירה, ואז עורך דין מגיש את העתירה וישנו דיון נוסף בפני אותה שופטת ובמידה ולא מקובל זה עובר לבית משפט מחוזי ובית משפט עליון, והיו לנו מצבים כאלה. כך שאין הגבלה של הזמן.
לגבי מיפוי של המדינות, מדובר בדרך כלל באותן קורבנות סחר בנשים שאיתן יש את הבעיה הקשה ביותר נושא של התיעוד או שם מסתירות את זה או שהמעסיקים הסרסורים שלהם מסתירים את זה או שבמצרים כבר לקחו להם את זה. המדינות הבעייתיות הן, כמו שאמרת, מאוזבקיסטאן. הבעיה באוזבקיסטאן היא שהיא מדינה מוסלמית.
היו"ר זהבה גלאון:
יכול להיות שזו הסיבה.
מרינה סולודקין:
זו סיבה לאומנית והנשים רוסיות והם לא רוצים רוסיות שם.
אלי לוי:
רוב הנשים שמגיעות מאוזבקיסטאן, זה כמו חילופי אוכלוסין, הן רוסיות שעברו לגור באוזבקיסטאן והיחס אליהן הוא לא טוב בלשון המעטה. הקושי עם אוזבקיסטאן הוא בעיקר הליך הבדיקה שלהם. הם מגישים פה בקשה לתעודת מעבר. מצלמים אותם ורושמים את כל הפרטים שלהם, בהנחה שהם רושמם את כל הפרטים בצורה מדויקת כי הרבה פעמים הן מסרבות לרשום את הפרטים בצורה מדויקת כי בבקשה עצמה הן צריכות לפרט בדיוק מה הן עסקו פה והן לא הכי ששות לספר מה עסקו פה.
הבקשה הזו עוברת דרך נציגת הקונסוליה שלנו לקונסול האוזבקי והם מעבירים את הבקשה למדינה. שם ישנו הליך שזה מגיע לתחנת משטרה מגיעה המשפחה, צריך לעשות חקירה, זה הליך ארוך מסובך ויש עוד קשיים שהם מערימים ולכן זמן השהיה של האוזבקיות מגיע לפעמים לחודש ימים.
היו"ר זהבה גלאון:
זה המון.
אלי לוי:
זה המון, יעיד סגן מפקד המנהלת שאנחנו נמצאים אתן בפגישות יומיומיות, לי יש את הטלפון של קונסול האוזבקי, הוא יודע את הטלפון הפרטי שלי, אנחנו מתקשרים אליו והוא מתקשר אלינו, אנחנו דואגים שיגיע לפה הרבה פעמים כי הרבה פעמים הוא אומר שהבקשה לא מולאה נכון, חסרים פרטים ולכן מביאים אותו לפה.
היו"ר זהבה גלאון:
רוב הנשים הן קורבנות סחר או יש גם עובדות זרות אחרות, מה היחס?
אלי לוי:
בערך 25% קורבנות סחר והשאר שוהות שלא כדין.
אורית נוקד:
מה הגיל הממוצע של נשים שהן קורבנות סחר?
אלי לוי:
בשנות העשרים מ- 19 עד 26 כאשר אצל האחרות הממוצע יכול להגיע ל- 35 ו- 40. לגבי התנאים שלהם הנהגנו שני ארגוני סיוע עיקריים שנכנסים לפה והם קו לעובד וארגון אישה לאישה. הם נכנסים לפה באופן קבוע פעמים בשבוע וכשאני אומר נכנסים אני מתכוון ששוטרת פותחת להם את הדלת והם נכנסים פנימה. אנחנו לא נמצאים איתן, לא יושבים אתם לא עוקבים אחרי מה שהם עושים.
יש שיתוף פעולה הדוק כאשר המטרה העיקרית שלהם מתמקדת בשני תחומים, הם מתעסקים בעיקר בנושא של קורבנות סחר, הם מאתרים את אותן נשים שומעים מהן בעיות ובסיום הפגישה הן יושבות אתי מעלות בפני את הבעיות ומה שאפשר לפתור אנחנו מנסים לפתור באותו רגע ומה שאפשר להעביר אנחנו מעבירים הלאה.
דבר נוסף שהם עושים זה לשמש כאנשי קשר עם אותן קורבנות שמגיעות לאותן מדינות ובאותה מדינה ממתינה לאותה אישה, אישה מארגון שקולט אותה ומקבל אותה. דבר שלישי שהן עושות במידה והן מאתרות מישהי שמעונינת למסור עדות על סחר, כי רובן לא מוכנות, הן מעבירות אלי ואנחנו מעבירים את זה אל מול היחידות עצמם.
היו"ר זהבה גלאון:
איך הן מגיעות אליך? עצרו אותן הן סרבו להעיד ואז הן הגיעו אליך? איך הן מגיעות אליך.
אלי לוי:
אני לא מבצע את האכיפה, אני משמש רק כמקום אכסניה. אותן יחידות אופרטיביות צפון דרום מרכז וירושלים עושים בעצם את הסינון הראשוני עצמו ומבצעים את המעצר ואז הן מגיעות אלי. לאחר שהן מסדרות לעצמן את הנשימה והן יותר רגועות ומבינות מה קורה אתן, אז מתחיל התהליך. או שאני יוצר את המגע ואני יוצר את המגע באופן תמידי או שמאותו ארגון פונים אלי וברגע שיש לי אישה שמביעה נכונות להעיד אני יוצר קשר עם זיווה - - -
ברטי אוחיון:
הבוקר הגיע לכאן מישהו מימ"ר תל-אביב והביא מישהי.
אלי לוי:
יש מצב שהארגונים עצמם מנסים לאתר כאלה שברחו מהמעסיקים שלהם ויש גם מצב שבאו לתחנת חדרה ואמרו הנה אנחנו פה, קחו אותנו ותחזירו אותנו למדינה שלנו. מתחילת השנה הגיעו לפה 1374 מוחזקות, ואני בכוונה משתמש בביטוי הזה כי אין אצלנו עצורות, אצלנו זה מוחזקות. כאשר מקורבנות סחר הגיעו לפה 384 נשים, כל זה על פי היחידות שביצעו את המעצר. עיקר המדינות שמהן מגיעות אותן נשים הם מולדובה, אוקראינה רוסיה ואוזבקיסטאן. יש מצב שהגיעו גם ממונגוליה אבל רובם מגיעות מארבעת המדינות האלה. אלה עיקרי הדברים, כל מה שקשור לציוד שלהן, הטסה שלהם והבאתם לשדה התעופה, את כל זה אנחנו מבצעים בצורה שוטפת.
עיתונאית:
כמה מתוכן העידו במשפטים?
זיווה אגמי-כהן:
יש לנו 48 תיקים שמתוכם רק ב- 12 הגשנו כתב אישום בעבירות של סחר, השאר סרסרות ושהיה לא חוקית. אלה שכאן הן מועדות לגירוש שלא מעידות.
אלי לוי:
כרגע יש במתקן 16 בנות שהן קורבנות סחר בעצמן. אתם יכולים לראות בדירה את כל הדברים שציינתי קודם, הן אחראיות על הניקיון, הן מקבלות גם ספרים עיתונים וגם בגדים מביאים להן ואנחנו מחלקים אותם.
מרינה סולודקין:
למדינת ישראל אין יחסים עם אוזבקיסטאן והייתה בחורה שישבה 6 חודשים בכלא נווה תרצה שלחתי דרך מוסקבה יחד עם שליח את רוצה לחזור לאוזבקיסטאן? יש לך קרובי משפחה באוקראינה או ברוסיה?
בחורה 1:
הייתה לי אחות אחת שנפטרה לפני שנתיים ועכשיו אין לי אף אחד שם. כאן יש לי אחות ומשפחה.
מרינה סולודקין:
יש לך ילדים כאן?
בחורה 1:
כן.
היו"ר זהבה גלאון:
איפה הילדים והבעל?
מרינה סולודקין:
היא לא רוצה להגיד.
היו"ר זהבה גלאון:
בני כמה?
בחורה 1:
4 שנים ו- 9.
אלי לוי:
היא נמצאת כבר 9 שנים פה בארץ בת אחותה לומדת פה באוניברסיטה.
מרינה סולודקין:
השגריר הרוסי הקודם היה כל כך טוב שהוא הסכים לשלוח אותם למוסקבה, הוא הבין את הבעיה שהן לא יכולות לחזור לשם. תכתבי אלי לכנסת אם יש בעיה.
בחורה 1:
יש לי בת דודה ששלחה לחבר הכנסת טומי לפיד.
מרינה סולודקין:
תכתבי לחברת הכנסת מרינה סולדוקין.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה זמן את בארץ?
בחורה 2:
8 חודשים.
היו"ר זהבה גלאון:
וכמה זמן את פה?
בחורה 2:
חודשיים, מלפני שבוע יש לי כרטיס.
היו"ר זהבה גלאון:
את רוצה לחזור לאוזבקיסטאן? יש לך משפחה שם?
בחורה 2:
כן.
היו"ר זהבה גלאון:
איך הגעת לארץ?
בחורה 2:
אני לא רוצה לענות.
היו"ר זהבה גלאון:
איפה היית עד עכשיו לפני שעצרו אותך?
בחורה 2:
עבדתי כנערת ליווי באילת.
אלי לוי:
לגבי שתיהן, היום אנחנו מקבלים את תעודות המעבר שלהן ואני מניח שתוך שבועיים הן יכולות לטוס חזרה.
מרינה סולודקין:
מאוזבקיסטאן התקשרו ואמרו שלפני שבועיים שלחו את המסמכים לפה.
אלי לוי:
חשוב להדגיש שכשאתם אומרים "פה" זה לא ממש "פה" זה קודם מגיע לקונסול, הקונסול דיבר איתי בסוף שבוע שעבר והיום אנחנו אמורים לקבל את תעודות המעבר שלהם.
מרינה סולודקין:
אם אתן צריכות עזרה אתן יכולות לפנות אלי. הן אומרות שהמפקד כל כך טוב שאין צורך בעזרה.
בחורה 3:
עברתי הפלה ויש לי בעיות בלב בגלל זה.
אלי לוי:
היא עברה הפלה והכל תקין. הגברת קבלה את כל הטיפולים, יש לנו כאן גניקולוג פרטי, ד"ר דוידזון ומעבר לרופא שנמצא כל יום יש קליניקה גניקולוגית והגברת הזו קבלה את כל הטיפולים שהיא צריכה, היא עברה הפלה ותצטרך לעבור ניתוח בעתיד.
אתי לבני:
כמה זמן היית בישראל עד שבאה המשטרה?
בחורה 3:
שנתיים, עבדתי במשק בית בפתח תקווה. בעלי עצור בנצרת.
היו"ר זהבה גלאון:
אומרים לי שאתם אמורים לטוס יחד.
עיתונאית:
כמה זמן אתם פה?
אישה:
חמישה ימים.
עיתונאית:
וכמה זמן בישראל?
אישה:
שלוש שנים.
עיתונאית:
ומה עשיתם בישראל?
אישה:
ניקיון בתים.
עיתונאית:
ואיפה מצאה אתכם המשטרה.
אישה:
בבית, הם דפקו בדלת בוקר. הם עצרו גם את הילד בן 25. זו הכלה שלי, אשתו של הבן.
היו"ר זהבה גלאון:
איך עבדתם?
אישה:
היא לא עבדה, היא והילד שלי רק חודש כאן. עבדנו יחד.
היו"ר זהבה גלאון:
יש שיטה שעובדים אמא ובת או סבתא ונכדה, באות לכל הבית ביחד, גומרים בית ועוברים לבית הבא.
אישה:
קשה בגרוזיה ובגלל זה כולנו באנו לפה לעבוד.
אתי לבני:
וכשבאת בהתחלה היה לך אישור להיכנס.
אישה:
כמו תיירת.
היו"ר זהבה גלאון:
איך היחס כאן?
אישה:
אהבתי את משפחות שעבדתי אצלן, הן כולם בכו כשהלכנו, וכאן הבוס טוב מאד.
ברטי אוחיון:
נעבור לסיכום, האם יש לכם שאלות?
היו"ר זהבה גלאון:
אני רוצה להודות לכם על כל הטרחה וההתארגנות, מבחינתנו זה היה מאד מעניין ומוסיף. בעבר ראינו את הנשים האלה יחד עם עצירות פליליות נרקומניות ועברייניות וחשבנו שזה לא המקום שלהן ושצריך להתייחס אליהן כאל קורבנות ולא כעברייניות.
עבדנו תקופה מאד ארוכה ואני שמחה לראות את האווירה פה, ואת התנאים. אין ספק שזה שיפור של 180 מעלות ממה שהיה וזה היה מאד טוב לראות את זה. יש לנו, אני מניחה, כמה הסגות, שחברת הכנסת סולודקין מבקשת לומר.
מרינה סולודקין:
קודם כל דברתי בשפתם, והם מאושרות מהתנאים, אם אפשר להגדיר זאת כך, אבל הייתה שאלה אחת שעלתה על אוכל, שכמעט אין חלב. הן מבקשות חלב כי הן התרגלו לזה וקשה למערכת העיכול שלהם, כי היא לא עובדת בצורה נכונה.
אלי לוי:
אני מקבל את המזון על פי סל מזון.
מרינה סולודקין:
לאן אני צריכה לפנות כדי שהם יקבלו חלב?
אלי לוי:
יש סל מזון ברור של מה שהם מקבלים ודבר שני, אין בעיה להכניס חלב, מי שרוצה להכניס חלב אין לנו בכלל בעיה עם זה.
מרינה סולודקין:
אז אולי אפשר להסביר להן שהן יכולות לקנות חלב או להכניס חלב.
אלי לוי:
יש פה שלוש פעמים בשבוע שקם ויש שם גם חלב עמיד שהן יכולות לרכוש.
מרינה סולודקין:
דבר שני, אני רוצה לומר שלי יש כוח בשגרירות רוסיה, לפני השגריר הנוכחי היה שגריר מאד טוב שלקח את האישה מאוזבקיסטאן שישבה ששה חודשים בנווה תרצה, ונתן לה אישור להיכנס לרוסיה. יש לכם עכשיו מקרה קשה של אישה נוספת.
אלי לוי:
המקרה שונה.
מרינה סולודקין:
יש שם מלחמת אזרחים ויש לכם בעיה להחזיר את הנשים לשם כי הם לא לוקחים רוסים. שאלתי אותן אם יש להם משפחה שם ואולי היא שיקרה ויש לה קרובי משפחה והיא לא מוכנה לשתף פעולה.
ברטי אוחיון:
יש לנו קצינה במטה המנהלת שעובדת רק מול הקונסולים והנציבויות ונשמח לקבל עזרה, נקשר אותה אליך כי יש לנו מקרים שאנחנו צריכים עזרה אפילו כדי לזרז תעודות מעבר.
היו"ר זהבה גלאון:
תהיי אתה בקשר.
מרינה סולודקין:
נלך ביחד לשגריר האוזבקי שאמר שהוא רוצה לקחת את הרוסיות. אם יהיו עוד בעיות נפנה דרך שרנסקי לנשיא שלהם.
ברטי אוחיון:
תודה זה יעזור.
עיתונאית:
שמעתי עכשיו מאלי שצריך לצאת מהארץ אחרי 27 חודשים ואחר כך חוזרים לארץ, שמעתי שביטלו את זה.
ברטי אוחיון:
ביטלו את זה.
עיתונאית:
אז צריך לדעת את זה ולהעביר את המסר שהם לא צריכים לצאת מהארץ, זה דבר מאד משמעותי.
אורית נוקד:
אני רוצה לומר שבאתי הנה בלי לדעת מה אני עומדת לראות וזה היה מאד מרגש, זה התחיל מהמשפט שלך שהמגורים היו מגורים של שוטרי מג"ב ובאמת ראיתי את מכונת הכביסה את מתקן השתייה והמיזוג ואני חושבת שהתנאים הם באמת תנאים טובים.
מרינה סולודקין:
סבירים.
אורית נוקד:
לדעתי זה טוב, ואני רוצה לחזק אתכם והלוואי יהיו עוד מתקנים כאלה ואולי גם לגברים יהיו מתקנים כאלה.
אתי לבני:
למה אי אפשר להעסיק אותם, למה שבשעה 11:30 הם ישבו במיטות?
אלי לוי:
זה אסור על פי חוק, זו לוגיסטיקה מסובכת. רק אם הם נשפטו ונגזר דינם.
היו"ר זהבה גלאון:
תודה רבה לכם.
הסיור נסתיים בשעה 11:30.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה