פרוטוקולים/סחר בנשים/4270
ירושלים, י"ז בטבת, תשס"ב
1 בינואר, 2002
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 20
מישיבת ועדת החקירה הפרלמנטרית לנושא סחר בנשים
מיום רביעי, י"א בטבת התשס"ב ( 26 בדצמבר 2001 ), שעה: 9:30
סדר היום: שמיעת עדויות של נשים קורבנות הסחר בנשים.
נכחו:
חברי הוועדה: זהבה גלאון - היו"ר
תמר גוז'נסקי
רחמים מלול
מרינה סולודקין
יוסף פריצקי
מוזמנים: יורי שטרן - סגן השר לקליטת עלייה
פיני אבירם - המשרד לביטחון פנים
אלי קפלן - המשרד לביטחון פנים
פקד דודי פרץ - המשרד לביטחון פנים
מפקח מאיה גולדשלג - מחלקת תשמ"ה, המשרד לביטחון פנים
תהילה כחלון - משרד המשפטים
חוה ברנע - מנהלת היחידה לחיי משפחה וחינוך מיני,
משרד החינוך
זאב לוריא - סגן מנהל מחלקת זכויות אדם, משרד החוץ
רחל גרשוני - משרד המשפטים
אורלי מוראל - פרקליטות המדינה
חיים פס - מתמחה, פרקליטות המדינה
עו"ד מיכל ששון - נציגת הסיוע המשפטי
עו"ד נעמי לבנקרון - מוקד סיוע לעובדים זרים במעצר
שלי הופמן - הקואליציה למאבק בסחר בנשים
הלית כהן - שדולת הנשים בישראל
רות סיני - עיתונאית "הארץ"
לנה - העדה
עודדה מדובר
ציפורה נדלר
יועצת משפטית: מיכל לוצקי
מנהלת הוועדה: תמי ברוך
קצרנית: אושרה עצידה
שמיעת עדויות של נשים קורבנות סחר בנשים.
היו"ר זהבה גלאון:
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה. אני מודה שזוהי ישיבה מיוחדת משום שבפעם הראשונה מגיעה אלינו בחורה בשם לנה שתספר לנו את סיפורה האישי כיצד היא הגיעה לארץ, מה עבר עליה מאז, מה קורה איתה עכשיו. אנחנו ניתן לה לתאר באופן הכי חופשי מה שהיא מבקשת לתאר. מפקחת מאיה גולדשלג ממשרד לביטחון פנים יושבת לצידה של לנה והיא תתרגם לנו את דבריה של לנה מרוסית לעברית. אנחנו רוצים להודות למאיה על תרגום הדברים. לאחר שנשמע את סיפורה של לנה תינתן אפשרות לשאול את לנה שאלות וזה כמובן יהיה תלוי ברצונה הטוב של לנה.
לנה, אני מאוד מודה לך על כך שבאת לישיבה. אני יודעת שזה לא קל לשבת בפורום כזה של אנשים זרים ולתת עדות בעיקר בסיטואציה הכל כך עדינה שבה את נמצאת, ולכן בשם כל חברי הוועדה אני מאוד מעריכה את בואך לכאן. תודה לכל המשתתפים האחרים שהגיעו לישיבה.
לנה, אני אשמח אם את תאמרי לנו מי את? מהיכן הגעת? מתי הגעת לארץ?
לנה:
אני לא אציין את שמה של העיר ממנה הגעתי כיוון שזה יכול להיות מסוכן עבורי. מכל מקום, אני הגעתי לכאן ממולדובה ב-12 במרץ במטרה לעבוד ולהרוויח כסף שיאפשר לי ולבני מגורים. אני אישה גרושה ולאחר הגירושים נשארתי לבד והייתה לי בעיה של מגורים. לא הייתה לי אפשרות אחרת להרוויח שם כסף. היה לי מאוד קשה להסתדר שם. שתים עשרה שנה עבדתי במפעל טקסטיל וכאשר נשארתי ללא עבודה נאלצתי לנסוע לחו"ל. קראתי עיתון שבה התפרסמה מודעה שאמרה שנערות מגיל שמונה עשרה עד גיל שלושים מוזמנות לעבודה בחו"ל בתנאים טובים, והחלטתי לנסוע. פניתי לאנשים שפרסמו את המודעה והם אמרו לי שאני יכולה לנסוע לישראל לתקופה של שבעה חודשים. ידעתי שאני אגיע לארץ בצורה בלתי חוקית, אבל לא ידעתי עד כמה יהיה קשה לחצות את הגבול דרך המדבר באמצעות בדווים.ישנה שרשרת מאוד ארוכה של אנשים שמשתפים פעולה לצורך הבאת הנערות לישראל.
הגעתי למוסקבה שם התגוררתי כמה ימים בדירה שבה גרו בין עשר לשתים עשרה נערות. לאחר כמה ימים הביאו לנו הצעה לחבילות נופש למצרים וטסנו ממוסקבה למצריים כתיירות. כשהגענו למצרים מיקמו אותנו בבית מלון, בכל בית מלון היו שתי נערות. יחד איתנו טס איש מלווה, אבל קיבלנו הנחייה שאנחנו לא אמורות להראות שאנחנו מכירות אותו וזאת עד למקום ההגעה. אותו איש עשה אחר כך סבב בין בתי המלון במטרה לאסוף את מספרי הטלפונים של החדרים בהם שוכנו. לאחר יומיים הוא התקשר אלינו ויצאנו מבית המלון. אנחנו נסענו כחמש שעות במיניבוס. לפנינו נסע אוטובוס של תיירים וניידת של משטרת מצרים ליוותה אותנו. הגענו למקום מסוים בו נפרדנו. המיניבוס שלנו נסע לכיוון אחד ואוטובוס התיירים ומכונית המשטרה נסעו לכיוון אחר. מאותו מקום נסענו עוד כשעה וחצי. עצרנו באיזשהו מקום בדרך שבו הועברנו לג'יפ מלוכלך. עשר בנות נדחסו בג'יפ ובקושי היה אוויר לנשימה. נסענו כשעה ומאוחר יותר חולקנו בין שני ג'יפים והמשכנו בנסיעה עד הגבול. הגענו למקום כלשהו שבו העבירו אותנו לרכב נוסף שנראה כמו טנדר, רכב מסחרי עם גג פתוח. כשהתקרבנו לגבול אסרו עלינו לעשן כדי שמשמר הגבול הישראלי לא יזהה אותנו. יצאנו ממקום ששמו חורגאדה כשעדיין היה אור, אבל כשהחשיך נסענו ללא פנסים שמאירים את הדרך. לא נסענו בנתיב מסומן או סלול ולא ידענו כיצד הם מוצאים את הדרך.
כשהגענו לגבול נעצרנו ליד פרדס או מטע אפרסקים. הבדווים אירחו אותנו, הם הגישו לנו תה. אנחנו חיכינו שם כשעה והבדווים שהיו במקום דרשו מאיתנו בכוח לספק להם שירותי מין. הם לקחו כל פעם בחורה אחרת לצד והם ניסו לקחת ממנה שירותי בכוח עד לאונס. כששאלנו אותם מדוע אנחנו ממתינים שעה הם אמרו שאנחנו מחכים לחילופי משמרות החיילים בגבול, אבל נראה לי שזה היה בשביל להסיט את מחשבותינו ולמעשה המטרה הייתה שירותי מין.
אחר כך סידרו אותנו בטור אחת אחרי השנייה. הראשון בטור היה בדווי והאחרון שסגר את הטור גם היה בדווי. עמדנו כחמש עשרה דקות, ספרו אותנו כמו שסופרים צאן. רק אחר כך נודע לי מדוע ספרו אותנו. זה היה משום שעל מעבר של כל בחורה הם קיבלו אלף דולר. ככה הלכנו כחצי שעה, פעם ישבנו, פעם רצנו, פעם אמרו לנו לשכב, עד שהגענו לגדר תיל. אמרו לנו לשכב, הם חתכו את גדר התיל. אני הייתי השנייה בתור וכשהגענו עד לגדר אמרו לנו לרוץ אחורה. אנחנו מאוד נבהלנו והייתה פאניקה, אבל הם אמרו לנו שזה בגלל שמשמר הגבול זיהה אותנו. שכבנו ככה כעשרים דקות, זה היה בחודש מרץ והחול היה מאוד קר. אחר כך אמרו לנו שאנחנו יכולות לטפס מעל לגדר. בצד השני עבר ג'יפ ואמרו לנו להיכנס אליו. אבל, הג'יפ לא עצר. הוא המשיך לנסוע במהירות של כארבעים-חמישים ק"מ לשעה ואנחנו היינו צריכים לקפוץ לתוך הג'יפ תוך כדי נסיעה. אנחנו הבנו שאנחנו כבר נמצאות בצד הישראלי. נהגי הג'יפ היו נערים בני חמש עשרה ממוצא ערבי. נסענו במהירות מאוד גבוהה בכביש לא סלול וללא פנסים, ולא ברור איך הם מצאו את הדרך. היה חם, כיסו אותנו בברזנט ולא היה אוויר והיה הרבה מאוד אבק כי נסענו בכביש לא סלול וחלק מהנערות איבדו את ההכרה.
נסענו הרבה מאוד זמן, אני לא זוכרת כמה זמן. כנראה שנסענו כשלוש שעות. היה כבר כמעט לילה, חושך. בשעה 10-11 בערב הגענו למקום הררי. הגענו למקום בו חיכו שתי מכוניות פרטיות שמתוכן נשמעו דיבורים בשפה הרוסית. כנראה שישבו שם חבר'ה ישראלים ממוצא רוסי. הם דיברו גסויות. הם ממש העמיסו אותנו על הרכבים. אני נסעתי בתא המטען. הבחורות שישבו בספסל האחורי קיבלו הוראה לא להרים את הראשים שלהם כיוון שהמשטרה יכולה לעצור אותם בכל רגע ויש להם דרך ארוכה.
נסענו הרבה מאוד זמן, אני לא יודעת כמה זמן בדיוק. היה מאוד לא נוח. בסופו של דבר הגענו לדירה באיזשהי עיר אבל אני לא יודעת איזו עיר זו הייתה. הושיבו אותנו בסלון וכיוון שהיינו מאוד מלוכלכות מהאבק של הנסיעה במשך יום שלם אמרו לנו לסדר את עצמנו. אמרו לנו שכדאי לנו לסדר את עצמנו מכיוון שהאיש שיבוא עכשיו יבחר במי שתמצא חן בעיניו ושאותה בחורה שתיבחר תוכל לחיות בתנאים טובים.
מעכשיו אני רוצה לספר רק מה שקרה לרכב שבו אני הייתי, כי אין לי מושג מה קרה לרכב הפרטי השני שבו היו שאר הבנות. בסך הכל עשר נערות עברו את הגבול. בקבוצה שלי היו ארבע נערות. הגיע אדם שלקח איתו שתי נערות ואני ועוד נערה אחת נשארנו בדירה. התרחצנו, הביאו לנו סנדביצ'ים ושתייה ואמרו לנו שאנחנו יכולות להסתדר ולנוח עד למחרת. למחרת, אף אחד לא העיר אותנו, קמנו לבד בסביבות השעה אחת בצהרים. אנחנו היינו בהלם ממעבר הגבול הקשה ומהתנאים שבהם נאלצנו את הגבול וכמובן שלא היה לנו כוח לא לדבר ולא לאכול וכמעט שלא אכלנו דבר. נאמר לנו שאנחנו צריכות להתאפר משום שעכשיו צריכים להגיע אנשים במטרה לבדוק אותנו. סידרנו את עצמנו עד כמה שיכולנו. הגענו לארץ כמעט ללא חפצים משום שכל החפצים שלנו נשארו במצרים. הגיעו אנשים במטרה לבחון אותנו ואחר כך הם עזבו. אחריהם הגיעו אנשים אחרים שבחנו אותנו וגם הם נסעו. הבדיקה הייתה ממש כמו בדיקה של בקר בשוק. בסופו של דבר, בחורים ממוצא קווקזי אספו אותי ובחורה נוספת והם כנראה נסעו לכיוון העיר תל-אביב, כך אני הבנתי מהדיבורים בינהם.
הביאו אותנו למקום מסוים שלא ידעתי מהו. היום אני יודעת שמקום כזה נקרא מכון. היה שם סלון שבו ישבו נערות חצי ערומות. ישבנו שם, ואחר כך הגיעו עוד אנשים ששוב בחנו אותנו. אחר כך נלקחנו ברכב למפגש עם רכב נוסף. כל פעם היו מגיעים אנשים אחרים או שהיינו נדרשות לצאת מהרכב או להיכנס לרכב השני. היו בוחנים אותנו, נוגעים לנו בחזה. הם שאלו אותי האם ילדתי פעם כן או לא. כלומר, מה שעניין אותם היה הגוף. לאחר מכן הוחזרנו לאותו מקום שבו היינו. הנערה הנוספת נלקחה במטרה להראות אותה בעוד מפגש ואני נשארתי במכון במשך הלילה.
בבוקר כשהתעוררתי הייתי עם מינימום של חפצים ורציתי להתקלח. זה היה מכון שהיה לידו סטרפטיז בר וג'קוזי. הדלת לא הייתה נעולה ולכן נכנסתי להתקלח, תוך כדי זה שאני מתקלחת נכנס בחור שאמר לי שהגיעו אליי אנשים. אני הרגשתי מאוד לא נעים וביקשתי שהם ייתנו לי קצת זמן בשביל שאני אוכל להתלבש. הבחור אמר שזה לא נורא שאני לא לבושה ושזה לא משנה והוא הכניס את האנשים. נכנסו שני גברים ממוצא רוסי שאמרו לי לקום מהג'קוזי במלוא הגובה שלי. אני מאוד התביישתי להראות כך אבל הם המשיכו לבחון אותי מכל הכיוונים. הם אמרו לי שיכול להיות שמחר הם יגיעו לאסוף אותי. למחרת הגיע אותו בחור שבא אתמול אלא שהפעם הוא בא בליווי של אישה. אותה אישה גם כן בחנה אותי. הפעם הייתי לבושה. היא נגעה בגוף שלי, בחזה. היא שאלה אותי בת כמה אני. אחר כך הם אמרו לי שהם אוספים אותי ושיהיו לי תנאים מאוד טובים. הם הביאו אותי לדירה שבה היו עוד שתי נערות, צעירות נאות בנות 19-20. אני הכרתי אותן. מסתבר שגם הן יוצאות מולדובה. הבנות הסבירו לי מהם תנאי העבודה ואני מייד הבנתי שאני עומדת למכירה כיוון שחבילת הנופש וגם הכרטיסים למצרים עולים כסף. אני בת 29. הבנות הסבירו שהבעלים אליהם הובאתי הם בעלים טובים ושיהיו לי תנאים טובים ושאני אמורה לקבל עשרה שקלים עבור כל לקוח.
אחר כך הסתבר לי שהתקופה שבה נאלצתי לשלם כסף עבור הכסף שהשקיעו בהעברתי לא הייתה תקופה של חודש אלא של חודשיים. כלומר, חודשיים לא קיבלתי תשלום. במשך שלושה חודשים לא יכולתי לשלוח הביתה ולילד שלי אפילו לא גרוש. ביקשתי הלוואה של מאה דולר כדי שאני אוכל לשלוח כסף הביתה אבל נאמר לי שכרגע אין כסף ושאני אנסה להסתדר בינתיים ושאחר כך הם יראו מה קורה.
עבדנו בלילות, שירותי המין שהענקנו ללקוח עלו מאתיים שקל ומתוך זה קיבלנו עשרה שקלים. נאלצתי להחזיר את החוב שלי לבעלים. ניהלתי חשבון ויצא שאני החזרתי את החוב תוך חודש ושבוע. כשאמרתי זאת לבעלים הוא אמר לי שהדירה עולה הרבה כסף, הנהג עולה הרבה כסף ושהאוכל עולה הרבה כסף. הוא אמר לי שכאן זה לא מולדובה ושהכל עולה כסף. הוא גם אמר לי שהוא יאמר לי מתי אני אגמור לשלם את החוב. ב-19 במאי התחלתי להרוויח את המשכורת החודשית שלי, שלושים שקל ללקוח. בהתחלה הספקתי לשלוח הביתה מאה דולר, אחר כך ארבע מאות דולר. יכולתי לשלוח יותר כסף אלא שנאלצתי לקנות לעצמי בגדים, כשאני הגעתי קנו לי רק זוג מכנסיים אחד וחולצה. במשך שלושה חודשים שעבדתי נקנתה בחורה נוספת שגם היא באה ממולדובה ושלושה ימים לפני שנלקחנו על ידי המשטרה הם קנו בחורה נוספת שגם היא הייתה ממולדובה. היו דיבורים על כך שהבעלים ישכרו דירה נוספת כי גרנו ממש במרכז תל-אביב וכשיצאנו מהדירה והועלנו לרכבים זה היה מאוד בולט לעין, ולכן הם רצו לפצל את הבחורות לשתי דירות. אבל, הם לא הספיקו לפצל אותנו. בבוקר כשישנו הגיעה המשטרה ואספה אותנו.
אנחנו מאוד פחדנו שיושיבו אותנו בכלא ושישלחו אותנו הביתה. לא נתנו לדבר אחת עם השנייה. אחר כך הסבירו לנו ואמרו לנו לא לפחד ולא לדאוג ושהכל יהיה בסדר והועברנו למשטרה אחרת. שם חוקר מסוים שאל כל בחורה בנפרד כמה שאלות. הוא ניסה להרגיע ולומר שלא נדאג ושאם אנחנו נספר את הכל אז הכל יהיה בסדר. אני יכולה לדבר רק בשם עצמי, אני לא יודעת מה קרה עם שתי הבחורות הנוספות. אני רק יודעת שהן מאוד פחדו לדבר ולכן הן נשלחו חזרה הביתה למולדובה. אחת מהן ברחה מהמכון ולכן היא מאוד פחדה לדבר.
אני ועוד שתי בחורות נוספות כן התחלנו לדבר ומסרנו עדויות. דיברנו אותנו כשלוש שעות, הרבה מאוד זמן. אני הייתי מאוד לחוצה ומאוד פחדתי שישלחו אותי הביתה. עברתי כל כך הרבה מאוד תלאות ודרך כל כך קשה ומאוד פחדתי לחזור בסוף הביתה בלי כסף. כשהסתיימה החקירה אמרו לנו שאנחנו לא צריכות לפחד משום שאנחנו נמצאות תחת ההגנה של המשטרה. הם אמרו לנו שהם יסיעו אותנו למקום מסוים שהוא לא בית כלא. אני לא יכולה לציין את שם המקום משום ששם עדיין מתגוררות כמה נערות ויכול להיות שנשקפת להן איזשהי סכנה. אמרו לנו שיהיה שם אוכל שלוש פעמים ביום ושנקבל סיוע של מאתיים שקל לשבוע. אנחנו אמורות להיות שם עד למשפט של אותם אנשים שעוסקים בסחר בנשים.
היחס של המשטרה היה מאוד טוב. תמיד קיבלנו את הכסף בזמן. כשהיו לנו איזשהן בעיות תמיד פנינו למשטרה. כשהיינו זקוקות לשירות רפואי כלשהו פנינו למשטרה. הכל נעשה דרך המשטרה וקיבלנו את כל השירות. אחר כך הכרנו את נעמי שהיא עו"ד מטעם המוקד לסיוע והיא עזרה לנו מאוד. היא מבקרת אותנו לעיתים תכופות והיא תומכת בנו ככל שהיא יכולה. מאוחר יותר אני הבנתי שאנחנו משמשות כעדות מדינה ולכן אנחנו מקבלות יחס אחר וזוהי הסיבה שאנחנו לא בכלא. לא רק אני, אלא גם נערות אחרות ששייכות מבחינה טריטוריאלית למשטרת דיזינגוף.
אנחנו מאוד מודות למשטרה משום שבמשך שבעת החודשים האלה ועד היום אף פעם לא נאלצנו להיות נוכחות באף ישיבת בבית משפט. הנוכחות שלנו בישיבות עשויה להיות מאוד מסוכנת משום שמדובר בשרשרת מאוד ארוכה של אנשים מסוכנים מאוד שמעורבים בתהליך. גם אם לא נשקפת לחיי סכנה כאן בארץ, אני לא יודעת מה יהיה כאשר אני אחזור הביתה. אני יודעת שעם סיום תהליך המשפט כולנו נאלץ לנסוע הביתה. אני לא רוצה לעבור שוב התהליך הקשה הזה של חזרה הביתה ללא כסף. אני רוצה לחזור ולעבוד בעבודה רגילה ולהרוויח כסף. המזל הוא שאני יודעת קצת עברית ועם העברית המעטה הזו אפשר להסתדר ולמצוא עבודה בארץ.
אני חושבת שאנחנו עוזרות למדינת ישראל בתפיסת אותם אנשים שעוסקים בסחר בנשים ועל ידי כך בהפסקת הסחר בנשים הנסחרות כמו צאן. אם נערות אחרות היו שואלות אותי האם אני ממליצה לעבור את הדרך שאני עברתי, הייתי עונה להן שבשום פנים ואופן לא הייתי ממליצה להן על כך. לא הייתי ממליצה על הברחת גבול בצורה בלתי חוקית כפי שהבריחו אותי.
במשך שבעת החודשים האלה אני לא הצלחתי להעביר כסף לילדי שנמצא בבית מכיוון שהסכום של 200 שקלים שמשולמים לי מספיקים רק לדברים בסיסיים כך שלא נשאר לי כסף להעביר הביתה. נעמי העבירה מכתב למשרד הפנים בבקשה לאשר לי להישאר בארץ לתקופה מסוימת. אני מעונינת לקבל היתר שהייה בארץ כדי שאני אוכל לעבוד כאן באופן חוקי. היא לא קיבלה תשובה חיובית והיא גם לא קיבלה תשובה שלילית. בתשובה נאמר שהם יסכימו רק במידה ותישקף סכנה לחיי ואם תהיה סכנה בחזרתי הביתה. אני לא יכולה לומר האם זה מסוכן או לא לחזור הביתה. כשאני מתקשרת הביתה אימא שלי אומרת שהכל בסדר, אבל אני לא יכולה להיות ערבה לשלומי כיוון שאותם אנשים יודעים מהו שמי ושם משפחתי. יש להם אנשים משלהם בכל מקום ויכול להיות שהם יפגשו אותי אפילו בשדה התעופה. זה כמו תמנון גדול. עוד מעט יסתיים משפטם של אותם אנשים שסחרו בי. יש לי זיכרון מאוד טוב, אני זיהיתי את כולם לפי התמונות. בכנות, אני מאוד מפחדת ממה שיכול לקרות בבית. קודם כל, אני דואגת לבני ולא לי.
היו"ר זהבה גלאון:
תודה רבה ללנה. אנחנו שמענו פה דברים כל כך ברורים ונוקבים המדברים בעד עצמם החל מדרך החתחתים של מעבר הגבול המצרי, הקשר בין רשויות הביטחון והמשרד לביטחון פנים במניעת המעברים בגבול, המאבק בסרסורים ועל האפשרות לשמש עדות מדינה, החשש מלחזור לחו"ל, השהות בארץ. אנחנו דנו הרבה פעמים בכל הנושאים כאן בוועדה. אני חושבת שברגע שאנחנו שומעים את הדברים ממקור ראשון באופן כל כך פתוח אנחנו מקבלים אולי תמונה אחרת. התיאור ששמענו כאן מסבר את האוזן. אני לא ארחיב במילים. אני פותחת בדיון וכל מי שירצה לשאול שאלות ישאל ולנה תענה כפי יכולתה. חברת הכנסת סולודקין, בבקשה.
מרינה סולודקין:
גבירתי היושבת ראש, אני רוצה להודות לך. אני חושבת שאנחנו עובדים בצורה ובשיטה מאוד נכונה. זוהי לא העדות הראשונה שאנחנו שומעים כאן. לנה, אני רוצה להודות לך על דברייך. ( מודה לה בשפה הרוסית. )
אנחנו ביקרנו בנווה תרצה שם שמענו את העדויות של הבנות שנמצאות שם. אנחנו גם ביקרנו במעונות כך שיכולנו לראות את כל התמונה המכוערת שיש בארץ. יש בארץ שהיה בלתי חוקית של אלפי נשים ממדינות חבר העמים לשעבר. התהליך הזה ממשיך למרות שמערכות השלטון יודעות על כך וגם המשטרה יודעת על כך. לנה הגיעה לכאן ממולדובה. מולדובה היא מקום מאוד מאוד מסוכן. יש שם מערכת פשיעה בינלאומית, דרך מוסקבה ודרך מצרים. חבל מאוד שאין שיתוף פעולה עם משטרת מצרים כך שנוכל לעצור שם את כל הקבוצות האלה. מדינת ישראל וחברי הכנסת דוברי השפה הרוסית צריכים לצאת במסע הסברה בעיתונות המקומית במולדובה וברוסיה על מה שקורה כאן בארץ ובאילו דרכים מגיעות לכאן נערות שרוצות לעבוד כאן כמלצריות או כרקדניות. צריך להסביר להם שהגיעו לכאן מיליון איש מברית המועצות שחלקם עובדים וחלקם לא עובדים מפני שיש הרבה קשיים במציאת עבודה כאן.
שנית, אני הייתי בטורקיה שם ראיתי אם ובת ממולדובה שהן עובדות כמשרתות בבית יהודי. הן הגיעו לטורקיה בדרך מסודרת במטרה לעבוד ולהרוויח כסף. אני חושבת שצריכה לצאת משלחת של חברי כנסת מישראל במטרה לדבר עם השלטונות במולדובה. מולדובה היא מדינה כל כך יפה, אני ביקרתי שם בשנת 1981.
היו"ר זהבה גלאון:
תודה רבה, חברת הכנסת סולודקין. חבר הכנסת פריצקי, בבקשה.
יוסף פריצקי:
אני עדיין לא הבנתי מהגברת הנכבדה שיושבת כאן למה בדיוק היא חשבה שהיא באה לפה? לנה, בהנחה שהייתה מתפרסמת מודעה בעיתונות שהייתה אומרת: מבוקשות נשים לשירותי ליווי או לשירותי זנות בישראל, האם את היית באה לכאן או האם את סבורה שהיית באות נשים? אני מנסה לומר בדרך הלגיטימית לחלוטין. כלומר, עולים על המטוס, מגיעים לישראל, נרשמים בישראל וכל זאת בהנחה שיש בישראל מיסוד של זנות.
תמר גוז'נסקי:
חבר הכנסת פריצקי, תסביר לי למה זה חשוב?
יוסף פריצקי:
אני אסביר לחברת הכנסת גוז'נסקי למה זה חשוב. זה חשוב משום שאני סבור שאת חלק מהתופעות הנוראות ששמענו עליהן כאן ניתן לבער על ידי מיסוד זנות.
סגן שר הקליטה יורי שטרן:
אבל אז צריך אישור לעובדת זרה משירות התעסוקה.
יוסף פריצקי:
חבר הכנסת יורי שטרן, אם מדובר בשירותי זנות אני מעדיף שזו תהיה עובדת זרה. גבירתי היושבת ראש, אני מניח שמתפרסמות בעיתונות ידיעות של נשים שבאות לשם לכאן ובסופו של דבר הן עוסקות בזנות. כלומר, זהו לא סוד. אולי פעם זה היה סוד. היום זה לא סוד. הגברת לנה מסרה לנו תיאור נורא של מה שהיא עברה, סחר משפיל, הברחה, העברה דרך המדבר. אני סבור שאם יהיה מיסוד זנות בישראל התופעות האלה לפחות תעלמנה.
היו"ר זהבה גלאון:
אדוני חבר הכנסת פריצקי, אני לוקחת לי את הפריבילגיה שאני מנהלת את הישיבה ואני אומר משפט אחד לפני שלנה תשיב לך. אני לא חושבת שלנה צריכה להתייחס לשאלת המיסוד, זה לא מעניינה. אני רוצה לומר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את הדבר הבא. אנחנו בוועדה קיימנו דיון בשאלה האם מיסוד הזנות מגביר את תופעת הסחר בנשים אם לאו וזאת מתוך גישה פמיניסטית, כך הייתי קוראת לה. אני חושבת שאני יכולה לדבר כמעט בשם כל חברי הוועדה, אנחנו מתנגדים למיסוד הזנות. כל זמן שיהיה זנות מאורגנת בחברה יהיה סרסור בגופן של נשים, יהיה סחר ומסחר בגופן של נשים לכן לא רק שזה לא יקטין את התופעה, זה אולי אפילו יגדיל אותה. יש לכך עוד הרבה השלכות ואני לא חושבת שזה הזמן והמקום לדון בזה משום שזה הסתה של הדיון לכיוון שאנחנו לא היינו רוצים לקחת אותו.
לנה תתייחס מאוחר יותר לשאלה האם היא ידעה או לא ידעה למה היא באה. מעדויות שאנחנו שמענו כאן אנחנו יודעים שמרבית הנשים יודעות למה הן באות, אני לא יודעת מה קורה במקרה הזה, אבל זה ממש לא משנה לנו, זה לא משנה את התפיסה שלנו כוועדה. אנחנו מתייחסים לנשים האלה כאל נשים שזכויות האדם שלהן מופרות, כאל קורבנות ולא כאל עברייניות. אני אסתפק במילים האלו. חברת הכנסת גוז'נסקי, בבקשה.
תמר גוז'נסקי:
חבר הכנסת פריצקי, נושא מיסוד הזנות הוא כבד מאוד וחברך לסיעה מטפל בזה כבר שנים ארוכות. אני לא אכנס לזה. אני חושבת שהשאלה של בואה הבלתי חוקי של אישה לארץ כדי לעסוק בזנות מתגמדת לגמרי והיא הופכת להיות צל כאשר אנחנו מגיעים לתחום הסחר בגופן והסחר בבני אדם. אם אין בעיה של סחר בנשים, אלא רק בעיה של מישהי שהגיעה באופן בלתי חוקי אז אותה אישה שמגיעה באופן בלתי חוקי מגורשת כפי שנוהגים גם כלפי גברים וכן הלאה. זה מישור אחר בכלל. זאת אומרת, כניסה בלתי חוקית לארץ, עבירה על חוק הכניסה לישראל וכן הלאה.
אנחנו מדברים על סחר בנשים, תופעה שהתגלתה בנשים האחרונות. הדברים נחשפים בבתי המשפט כתוצאה מזה שהמשטרה נכנסה יותר לעובי הקורה. זאת אומרת, אישה שהגיעה לפה, אפילו אם היא באה במטרה לעסוק בזנות ואפילו אם היא עברה על חוק הכניסה לישראל, ברגע שהיא הפכה להיות אובייקט לקנייה ולמכירה וברגע שהיא הופכת להיות שיפחת מין כי מעסיקים אותה בתוקף רכישתה אז המישור הוא אחר בכלל. באותו רגע לנה וחברותיה שהן קורבן לסחר הזה, הופכות להיות בעלות ברית שלנו אם הן רוצות. הן יכולות גם לא לרצות. עובדה היא והיא גם סיפרה שיש נשים שלא רצו להעיד מכל מיני סיבות. לגביהן נקטו בשיטה של כניסה בלתי חוקית ואז מחזירים אותן לארצות מוצאן וגמרנו. אני חושבת שהיא בעלת ברית שלנו ברגע שהיא הסכימה להעיד ולמעשה לסכן את עצמה.
אנחנו לא רק רוצים להציל את לנה וחברותיה שזה הדבר הראשון במעלה, אלא אנחנו רוצים לעקור תופעה. אם אתה רוצה לעקור תופעה בין שזה שחיתות בצמרת או בין שזה תופעה חברתית כזו או אחרת, לא רק עניין פלילי של אדם אחד, אתה צריך לשלם מחיר. ולכן הקריאה שלי היא להקשיב ללנה שאומרת: תראו, אני עושה שירות לחברה הישראלית. אני פותחת את הפה ואני מעידה. בלי העדות שלי אתם לא יכולים להכניס את הסוחרים לכלא ולמעשה אתם לא יכולים לעשות שום דבר. ולכן, אני מבקשת תנו לי לחזור הביתה עם כמה אלפי שקלים. היא לא מדברת על זה שהיא הולכת לחסוך כאן מיליון שקל. לא זה הנושא. אבל היא רוצה לחזור הביתה עם משהו וזאת מאחר והמצוקה הכלכלית היא זו שגירשה אותה והבריחה אותה מהבית. היא לא מבקשת שהמדינה תשלם לה את הכסף. היא מבקשת רשות להישאר פה פרק זמן של חצי שנה או שנה כדי לעבוד ולאחר מכן היא תצא מהארץ.
אני חושבת שאנחנו לא צריכים לעצור באמצע ולומר: בסדר, גמרת את העדות, קיבלת מאתיים שקלים לשבוע ועכשיו עופי לנו מהעיניים. בסך הכל היא עשתה לנו שירות שבלעדיו אי אפשר אז בואו נגמול לה בזכות להישאר לעבוד. נראה לי שזהו הדבר הכי חשוב, עכשיו אנחנו יכולים לעזור לה. אני לא יודעת מה יקרה לה בעתיד אם היא תמשיך לעסוק בזנות כן או לא. זה גם לא ענייני בכלל מה היא תעשה בעתיד. אני מקווה שיהיה לה עתיד מאושר. אני לא עוסקת בשאלה האם נשים מחליטות לעסוק בזנות. זה לא הנושא שלנו. נשים עסקו וכנראה יעסקו גם בעתיד בזנות לצערי הרב ולכאבי הגדול, אבל לא זה הנושא. הנושא הוא, האם אנחנו עושים שימוש בעדות של לנה ואחר כך אומרים לה: לכי הביתה,או שמקשיבים לבקשה שלה. אולי לא כל אחת מבקשת את זה. בקשות כאלו נראות לי כל כך אנושיות וכל כך מינימליות. נראה לי שהנזק ייגרם הוא אפסי לעומת התועלת שיהיה. אני רוצה שייודע ברבים בקרב כל הנשים האלו איך אנחנו מתייחסים אליהן. ככל שאנחנו נתייחס יותר טוב ובצורה יותר הומנית נמצא יותר נשים שידברו. אנחנו רוצים שהן תדברנה. למעשה, זהו הנושא
היו"ר זהבה גלאון:
חברת הכנסת גוז'נסקי, אני חושבת שאחת ההמלצות של הוועדה, בין שאר ההמלצות, צריכה להיות ההצעה שלך ואני מציעה שנאמץ זאת. למעשה, יש לנו הצעה כזו. אנחנו צריכים לאפשר תגמולים לאותן נשים שמוכנות להעיד, מלבד הקיום. מדינת ישראל צריכה לקחת על עצמה את האחריות כדי לעודד נשים כמו לנה להעיד כנגד הסרסורים שלהן ולאפשר להן אמצעי קיום הוגן והגון כדי שהן תוכלנה להתחיל את החיים שלהן מחדש. מזכירה לי היועצת המשפטית מיכל לוצקי שאנחנו הגשנו הצעת חוק כזו. אני זוכרת שגם בפעם הקודמת זו הייתה הצעה שלך ואני מאוד תומכת בזה. סגן השר יורי שטרן, בבקשה.
סגן שר הקליטה יורי שטרן:
אני חושב שמבחינה פרקטית אנחנו הגענו לנושא המרכזי בדיון. נקודת המוצא שלי היא לא פמיניסטית אלא אני מודאג ונדהם מממדי הפשע והאכזריות בחברה שלנו.
תמר גוז'נסקי:
אזרחים ישראלים הם הסוחרים.
סגן שר הקליטה יורי שטרן:
הפעם האכזריות היא כלפי נשים ועצם העובדה שדברים כאלה מתרחשים מבהילה ומגעילה אותי. אנחנו שומעים פעם אחר פעם ממשטרת ישראל על כך שהיא חסרת אונים ושהבעיה המרכזית בהתמודדות עם התופעה היא אי מתן עדות, אי נכונות של הקורבנות להעיד. פה יש לנו כלי מאוד ברור לעודד את הנשים להעיד. לשם כך לא צריך חקיקה. צריך להיות סיכום בין המשרד לביטחון פנים לבין משרד הפנים ומשרד העבודה שאישה שתיתן עדות כחלק ממעשה הגנה, השהיה שלה תוארך באופן חוקי לתקופה של שנה שנתיים בתוספת של רישיון עבודה בתחומים שונים כמו : מלצרות או סיעוד, תחומים שהם מותרים אצלנו לעובדים זרים. זה יעודד וזה גם ייתן להן הגנה מסוימת. הן בכל זאת מרגישות שאצלנו זה יותר בטוח. אני לא בטוח שזה כל כך בטוח, אבל מבחינתן חזרה הביתה זה דבר הרבה יותר מסוכן מאשר להישאר פה איכשהו בקשר עם המשטרה או עם רשויות השלטון. זו המלצה שבשבילה אין צורך בחקיקה, אלא יש צורך בסיכום בין משרדי. אולי כדאי לזמן את נציגי המשרדים לדיון בוועדה במטרה להגיע לסיכום כזה. קודם כל צריך לשלוח לשרים ולמנכ"לים.
היו"ר זהבה גלאון:
אנחנו הגשנו הצעת חוק כניסה לישראל האומרת: תיקון זה בא לאפשר לנפגעים מעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות לשהות בארץ תקופה נוספת על מנת להתארגן, להתאושש, לעבור טיפולים פסיכולוגים וכד'. מוצע כי הממונה על ביקורת הגבולות יוכל לתת לקורבנות עבירה אלו תקופת שהייה שלא תעלה על שלושה חודשים שניתנת להארכה לתקופה נוספת.
סגן שר הקליטה יורי שטרן:
אני רוצה לברך את לנה בשפה הרוסית. ( פונה אל לנה בשפה הרוסית )
היו"ר זהבה גלאון:
חבר הכנסת מלול, בבקשה.
רחמים מלול:
אני חושב שהעדות של לנה מהווה סיכום מרתק לכל מה ששמענו עד היום בוועדה מכלים שניים או שלישיים. היום שמענו עדות ממקור ראשון, מכלי ראשון. זו עדות מאוד חשובה שמתארת את כל המסלול הפתלתול והאומלל שהיא "גויסה למשימה" ועד שהיא הגיעה לשערי הגירוש מהארץ.
למרות שהגברת דיברה בשפה שאני לא מבין, אני התרשמתי שהגברת היא אישה מאוד אינטליגנטית ולכן התהייה שלי מה גורם לאישה כזו להגיע למצב כזה היא תהייה יותר גדולה.
תמר גוז'נסקי:
קוראים לזה רעב.
רחמים מלול:
האם מדובר באמת במצוקה כלכלית או שמה שהוביל אותה לכך הוא הלחץ, הכפייה והאלימות מצד אותם סרסורי שפחות או סרסורי עבדים, או שתי התופעות ביחד?
הגברת אומרת כל הזמן שהיא מאוד רוצה להישאר בארץ ואני תוהה האם הסכנה לחייה שעליה היא מדברת, יותר גדולה במולדובה או בארץ? אני סבור שגם בארץ היא צפויה לסכנת חיים ולכן אינני מבין מדוע דווקא במולדובה יש סכנה יותר גדולה לחייה. אני סבור שבארץ הסכנה לחייה היא יותר גדולה משום שהיא מעידה נגד אנשים שהעסיקו אותה כאן במדינת ישראל. הם יחפשו אותה בכל פינה ובכל מקום אז מה התועלת בכך שנשאיר אותה פה? אם המטרה היא למנוע לסכנה לחייה אז לא זו הדרך. אנחנו צריכה לשפות ולצ'פר אותה על כך שהיא עזרה לנו להתמודד עם אותם סוחרים. אם היא באמת רוצה לעבוד בעבודה אחרת נשאיר אותה פה לתקופה מסוימת על מנת שהיא תוכל לשלוח הביתה כמה מאוד דולרים. אבל מה יקרה אם היא תישאר בארץ ותמשיך לעסוק בזנות? מה הועילו חכמים בתקנתם אז? מה שיקרה הוא שבמקום שהיא תעבוד דרך סרסור מסוים היא תעבוד דרך סרסור אחר.
פיני אבירם:
היא כבר עובדת בעבודה אחרת.
רחמים מלול:
מה שאמרת חשוב מאוד. בכל מקרה, אני מבקש שהמתורגמנית תמסור לגברת שאנחנו מאוד מעריכים את אומץ ליבה. עדויות כמו העדות שהיא נתנה הן התרומה הכי גדולה, אפילו יותר מזו של הוועדה, למיגור התופעה הזו של סחר בנשים. ככל שתהיינה יותר עדויות כנגד אותם מושחתים ורודפי בצע יהיה לנו סיכוי שאנחנו נחסל ב-50% לפחות את התופעה הזו.
היו"ר זהבה גלאון:
אני מבקשת מכל העיתונאים שיושבים כאן לא לציין את שמה של העדה כפי שהוא רשום על התג. אנחנו נעבור עכשיו לשמיעת נציגי המשטרה ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לפיני אבירם. פקד דודי פרץ, בבקשה.
פקד דודי פרץ:
אני רוצה לפנות לנציגי המוקד סיוע לעובדים זרים ושאר הנציגים, אתם כל הזמן פונים למשרד הפנים ואתם מבקשים מסיבות ביטחוניות להאריך את שהותן של אותם נשים בארץ. כולם יודעים שזוהי לא בדיוק הסיבה האמיתית ושהסיבה האמיתית היא הרצון להתפרנס, לשלוח כסף הביתה. הם באים בנימוק שלאישה תישקף סכנה לביטחונה במולדובה ואפשר לפטור את זה על ימין ועל שמאל. היא יכולה למשל להתגורר בעיר אחרת במולדובה בדיוק כפי שהיא מתגוררת פה בארץ. כפי שציין חבר הכנסת מלול, לפעמים הסכנה בארץ היא הרבה גבוהה יותר מאשר במולדובה.
רבותיי, המקרה שאנחנו שומעים עליו פה הוא מקרה קשה וכל בר אנוש חש את זה. אבל, לצערי הרב לא מעט נשים ממשיכות לעסוק בזנות. אני בקשר עם מחלקת המוסר של המשטרה במחוז תל-אביב, אני עוקב אחרי הנושא הזה ואני ולא פעם ולא פעמים אני נאלץ להעביר נשים מאכסניה א' לאכסניה ב' ומאכסניה ב' לאכסניה ג' ואפילו לאכסניה ד' משום שהן ממשיכות לעסוק בזנות בתוך האכסניה. לצערי, הן חוזרות למכונים לעבוד בזנות. המשטרה לא תוכל לעקוב אחרי כל אישה ואישה האם היא המשיכה לעסוק בזנות או לא. למשטרה יש דברים הרבה יותר חשובים לעסוק בהם מהעיסוק בדבר הזה.
נכון שיש לנו קריטריונים להשארת נשים בארץ ונשים נשארות בארץ. אחת מהן נמצאת כרגע בדרום. לפני זמן לא רב היא ילדה ילד והיא תישאר פה עד אשר היא תחליט מה לעשות עם הילד. מקרה נוסף שקרה לא מזמן גם בדרום הוא של אישה שנשרפה במכון על ידי אדם לא שפוי. היא נשארה פה כדי לקבל טיפולים רפואיים. צריך להבין שברגע שאי אפשר להשאיר את זה באופן גורף כך שכל אחת שמוסרת פה עדות תישאר כאן. חלק מהנשים באמת רוצות להביא באמת אוכל לילדים או למשפחה שלהם במולדובה אבל מה שקורה הוא שאם הן נשארות פה הן חוזרות חזרה למעגל של הזנות. במקום לעקור את התופעה הזו אנחנו תורמים לה. כשאני מוציא אישה כזו מהארץ אני גורם נזק לסרסור שלה של חמשת אלפים או ששת אלפים דולר שהוא נאלץ לשלם. הרבה מהנשים חוזרות לאותו מעגל. זה פשוט לא עולה להן כסף. נכון שיש כאן שיקולים הומניים אבל צריך לקחת בחשבון גם את שיקולים הרציונליים במלחמה בתופעת הסחר בבני אדם.
היו"ר זהבה גלאון:
תודה רבה דודי.
תמר גוז'נסקי:
פקד פרץ, לפי התיאוריה שלך, מדוע שהנשים האלה ירצו להעיד? האם הן צריכות לטהר את החברה הישראלית? האם איכפת להן מהחברה הישראלית? למה אני צריכה להמליץ להן להעיד אם אנחנו לא מתכוונים להתייחס. עיסוק בזנות זה לא עבירה במדינת ישראל. היא עוסקת בזנות, ישראלית עוסקת בזנות, האם זו הבעיה?
פקד דודי פרץ:
לו זו הבעיה. אני רוצה להילחם לא בעיסוק בזנות אלא בסחר בנשים.
תמר גוז'נסקי:
יפה מאוד. איך אתה תילחם בסחר בנשים אם הן לא תעדנה?
היו"ר זהבה גלאון:
צריך לתמרץ והשאלה היא איך תתמרץ?
תמר גוז'נסקי:
האם אתה מוכן לתת לכל אחת חמשת אלפים דולר ולשלוח אותה הביתה. בבקשה, נשמע את ההצעה הזו.
היו"ר זהבה גלאון:
פיני, בבקשה.
פיני אבירם:
אנחנו אנשי השטח שמטפלים בתופעה. אנחנו אמורים להביא את אותן ראויות שיביאו להרשעתם של אותם סוחרים בנשים. הצוות של מר קפלן מכיר את לנה בצורה הטובה ביותר. הם מכירים אותה ואת הסיפור שלהם כבר מספר רב של חודשים. אני הבאתי אותה במתכוון להעיד פה משום שאם הייתי מביא נשים אחרות להעיד פה אז לא הייתם כל כך מתרשמים מעדותן. אנחנו הבאנו את היותר אינטיליגנטית מבין הנשים ואת האישה שהיא יותר אזרחית מהשורה מקרב הנשים האחרות. היא יכולה להסביר את עצמה היטב. היא הסכימה לבוא לכאן.
אני רוצה לומר שני דברים בנושא הזה. בראשית דבריי אני רוצה להתייחס לנושא התמריץ ואפשרות להשארתן בארץ. כחוקר בשטח אני בעד לאפשר להן להישאר בארץ לתקופה מוגבלת בתנאי שהן תעבודנה בעבודה סדירה ובתנאי שהן תהיינה תחת מעקב. קצין פיקוח יכול לנהל את המעקב. הפיקוח יכול להיעשות על ידי משרד העבודה או על ידי משרד הפנים. בכל מקרה, ניתן לעשות את זה. אנחנו עוקבים אחר הבנות שנמצאות תחת חסותנו. אנחנו נפגשים איתן מידי שבוע. אנחנו יודעים בדיוק היכן הן עובדות ומה הן עושות. חלקן אכן עובד בזנות ואני לא בטוח שהייתי רוצה להשאיר אותן פה. הגברת שנמצאת פה מצאה עבודה שהיא לא בתחום הזנות אלא היא בתחום אחר. היא מתפרנסת בכבוד ואני חושב שהיה מן הראוי שאנחנו ניתן לה אפשרות כזו. אני לא אומר שצריך לתת לה אפשרות להישאר פה לפרק זמן בלתי מוגבל, אלא לשנה שנתיים עד אשר היא תתארגן מבחינה כלכלית ולשקם את החיים שלה.
מעבר לזה, אנחנו המלצנו בפני הפרקליטות וכרגע עומדים שני תיקים בבית משפט שבהם הפרקליטות עומדת לתבוע מאותם סרסורים במסגרת הענישה פיצוי כספי לאותן בנות. אני מקווה מאוד שהתקדימים יגיעו לבית המשפט. לצערי הרב, בתי המשפט לא משתפים פעולה בנושא. הענישה כפי שאתם יודעים היא מינימלית. היא לא תואמת את רוח החוק שחוקק בכנסת. אין דמיון בכלל בין הענישה שמוצעת בחוק לבין מה שמקבלים היום. אני מקווה שיגיעו לתקדימים של פיצויים ושבית המשפט יסכים לתת להן פיצויים. הדרישה שלי מהפרקליטות שנמצאת כרגע בדיונים בבית משפט ואני מקווה שהיא תתקבל, היא להגיע לפיצויים ברמה של אלפי דולרים. אני הצעתי לפרקליטות לבצע חישוב כספי של אותו רווח שהיה לאותו סרסור. אם הרווח הממוצע לתקופה שאותה בחורה הייתה בעבודה אצל את אותו סרסור הגיע לארבעים אלף שקל, אז אני חושב שמן הראוי לגזור עליו מחצית מהסכום, עשרים אלף שקל. אני לא יודע אם בית המשפט יגזור עליו ארבעים אלף שקל.
תמר גוז'נסקי:
אני מציעה שנחליט שהוא ישלם שמונים אלף שקל.
פיני אבירם:
אתם מכירים את דעותיי, אני יותר קיצוני מרוב האנשים במשטרה. על חלק מהתופעות בארץ הייתי מחזיר את עונש המוות. בית המשפט צריך לאפשר לבחורה כזו לקבל פיצוי, ואני אומר בכוונה פיצוי של עשרים אלף שקל ולא של שמונים אלף שקל, כי אם אנחנו נבקש פיצוי של שמונים אלף שקל לא יתנו את הפיצוי הזה אבל פיצוי של עשרים אלף שקל אולי כן יתנו.
היו"ר זהבה גלאון:
פיני אני רוצה לעדכן אותך ולומר לך שאנחנו העברנו הצעת חוק שמתייחסת לסיוע המשפטי. הנשים האלה תוכלנה בעזרת הסיוע המשפטי לתבוע את הסרסורים שלהן.
פקד דודי פרץ:
זו הסיבה שהן צריכות להעיד ולא שום סיבה אחרת.
פיני אבירם:
הפתרון האידיאלי הוא לאפשר להן לקבל פיצוי עבור אותה עבודה שהן השקיעו בה ולא קיבלו בעבורה תמורה. אם יתאפשר שהפיצוי יהיה מעבר למה שהן השקיעו אז זה יהיה עוד יותר טוב מבחינתי. זה גם יעודד את הבנות לבוא ולהעיד כי באמצעות העדות הן תוכלנה להשיג את אותו כסף שהן תכננו להשיג באמצעים אחרים. מכל מקום, במידה וזה לא יתקבל אני לא פוסל את האפשרות שישאירו אותן כאן , אבל צריכה להיות איזשהי בחינה של המערכת הכוללת לגבי כל אחת ואחת. צריך לבדוק כל מקרה לגופו. אני לא מציע לעשות את זה באופן כללי כך שכל מי שהעידה תישאר כאן. חברת הכנסת גוז'נסקי, הסיבות למתן עדות לא נובעות בדרך כלל מהצורך לקבל כסף ולא משום דבר אחר. כמו בכל עבירה אחרת יש אנשים שמעידים ויש אנשים שלא מעידים. אנשים פוחדים מרוצחים יותר משהם פוחדים מסרסורים, הם גם פוחדים יותר מסחטנים אבל הם עדיין מעידים נגדם. מניסיוני במשטרה אני יכול לומר לך שהסיבה לכך שאנשים מעידים היא בדרך כלל המבנה הנפשי של אותו עד. אין אמצעי לדעת מי יעיד ומי לא.
תמר גוז'נסקי:
הטענה שלי היא שישראלי מתכוון להישאר פה בדרך כלל. לעומת זאת, היא ממילא זמנית פה.
היו"ר זהבה גלאון:
רשות הדיבור לעו"ד נעמי לבנקרון שהוזכרה קודם בדבריה של לנה.
עו"ד נעמי לבנקרון:
לעניין הסכנה שנשקפת או לא נשקפת, הבעיה שלי עם הנושא היא שהסכנה נשקפת כשזה נוח למשטרה והיא לא נשקפת כשזה נוח לה. אם שואלים מדוע אין אכיפה אז מדברים על רשתות פשע בינלאומי חובקות עולם, אבל יותר נוח לדבר על גירושם מהארץ. נכון שישנה אפשרות שהיא תשנה את מקום מגוריה במולדובה, אבל דבר כזה מצריך כסף.
אני מבינה שיש כאן אנשים שהשאלה האם הן תחזורנה לעבודה בזנות כן או לא מטרידה אותם. כל עוד זה לא קבוע כעבירה בספר החוקים זה לא צריך להטריד אף אחד מהיושבים בחדר הזה. אני הראשונה שלא רוצה לראות אותן חוזרות לעבודה הזו. למרות טענות כאלו ואחרות של משטרת ישראל, רוב הנשים היום בהוסטל לא עוסקות בזה. יש נשים שאני פשוט לא בקשר איתן אז אני לא יודעת מה לומר לכן לגביהן. בכל מקרה, אני יכולה לומר שרוב הנשים, גם כאלה שברחו והגיעו אלינו בדרכים אחרות, לא חוזרות לזנות.
אין מה לעשות אבל המשטרה בישראל היא יותר אמינה ממשרדי המשטרה ברוב מדינות המוצא. אבל אני באמת חושבת שאם מדינת ישראל יצרה את הסכנה לנשים האלה, אז ישראל היא זו שצריכה לספק להן את ההגנה. בעצם העדות נוצרת הסכנה.לא מדובר באלפי נשים, מדובר רק על עשרות בודדות בשנה וזה במקרה הטוב.
אני מאוד מברכת את המשטרה על הבחירה המצוינת שהיא עשתה. לנה הייתה גם הבחירה המועדפת שלי. אני מאוד מתרשמת מהעבודה של צוות קפלן בשנה החולפת.
אני יכולה לומר לכם שנשים לאורך כל שנות התשעים העידו, גם כאשר הן אולצו לשבת במעצר כאשר המילים ויזה ואשרת עבודה לא הוזכרו וגם כאשר לא היו פיצויים. הן ישבו במעצר כדי להמתין לאותה זכות גדולה להעיד והן אחר כך גורשו היישר למדינת המוצא. נשים עדיין העידו. תמיד יהיו נשים שכן יעידו השאלה היא כמה יעידו ומה תהיה איכות העדות הזו. תודה
היו"ר זהבה גלאון:
נעמי, תודה רבה.
אני שוב רוצה להודות מאוד מאוד ללנה על המפגש הבלתי אמצעי שלנו איתה ועל האופן בו היא התנסחה. אני יודעת עד כמה קשה לשבת כאן לפני אנשים זרים ולספר את כל מסע התלאות שהיא עברה. אני שוב רוצה להודות לה.
לנה:
אני מכירה בחורה שקיבלה פיצוי בסך עשרת אלפים ₪. היא עבדה כחודש והיא קיבלה פיצוי. אני הייתי רוצה לדעת מהם הקריטריונים לפיהם משולמים הפיצויים, האם מדובר בהגרלה או בהחלטה?
יכול להיות שיש נערות שממשיכות לעסוק בזנות לאחר מתן העדות. אני יודעת שאף אחת מהנערות שמתגוררות איתי בחדר לא עוסקות בזנות. אני יכולה להבטיח את זה.
נשאלה פה שאלה לגבי מידת הסכנה שבחזרה הביתה והוצע כאן לעבור להתגורר בעיר אחרת, זוהי בכלל לא אופציה משום שלא מדובר במדינה מפותחת כמו מדינת ישראל ועלולים למצוא אותי בכל מקום. זה נעשה בדרכים מאוד פשוטות. אפשר בקלות לתאר מה חושבים לעצמם האנשים האלה שחשבו שאני אעבוד עבורם במשך שנה אבל בסופו של דבר עבדתי עבורם רק שלושה חודשים ולא רק זה אלא שגם אני העדתי נגדם. אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה כסף הם יפסידו מהמעצר שלי. עכשיו הם זקוקים לכסף הזה הכי הרבה משום שהם צריכים לשלם לעורכי דין ובעבור ערבויות ועד כמה שאני יודעת זה יקר מאוד בישראל.
הילד שלי אף פעם לא שואל האם לאימא יש בעיות או לא. הוא תמיד רוצה לאכול.
היו"ר זהבה גלאון:
תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:55.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה