פרוטוקולים/סחר בנשים/6309
ירושלים, י"ג ב אדר ב, תשס"ג
17 במרץ, 2003
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 28
מסיור של ועדת החקירה הפרלמנטרית לסחר בנשים
בבית המעצר באבו-כביר
יום ראשון, ו' בתמוז התשס"ב (16.6.2002), שעה 10:30
סדר היום: 1. שיחה עם מפקד בית המעצר. עמוד 2
2. שיחה עם מנהל מכון ליווי. עמוד 8
3. שיחה עם בדואי שמבריח נשים דרך גבול מצרים-ישראל. עמוד 20
4. שיחה עם מנהלת משרד ליווי. עמוד 29
5. שיחה עם אישה מבאה ממולדביה ועבדה במכון ליווי. עמוד 38
6. שיחה עם בעל משרד ליווי. עמוד 47
נכחו:
חברי הוועדה: זהבה גלאון - היו"ר
רחמים מלול
מוזמנים: סנ"צ יוסף קריספין - מפקד בית המעצר באבו-כביר
סנ"צ זיוה אגמי-כהן - קצנ"מ מחוז תל אביב
רפ"ק צלילית ויטלזון - קצינת נפגעי עבירות, מחוז תל אביב
מאיה - עוזרת פרלמנטרית של ח"כ זהבה גלאון
יועצת משפטית: מיכל לוצקי
מנהלת הוועדה: תמי ברוך
קצרנית: תמר שפנייר
שיחה עם מפקד בית המעצר
היו"ר זהבה גלאון:
אני זהבה גלאון, יו"ר ועדת החקירה הפרלמנטרית לסחר בנשים. בפעם הקודמת הייתי אצל מפקד בית המעצר לפני כשנה, עשיתי דו"ח על כל בתי המעצר בארץ. סנ"צ יוסי קריספין, אנחנו מתעניינים עכשיו רק בחומר שקשור לסחר בנשים, לגבי הסוחרים שעצורים כאן, כמה יש פה, מי הראשיים, וגם לגבי נשים עצורות.
סנ"צ יוסי קריספין:
יש לנו כ-15 איש שעצורים בגין סחר בנשים. יש לנו גם את הבכירים ביותר, אבל אנחנו מתקן מעצר, אנחנו לא חוקרים אותם, אנחנו לא מדרגים אותם בהתאם לעבירות כאלה או אחרות, בשבילנו הם קליינטים לכל דבר.
היו"ר זהבה גלאון:
הראשים מבודדים.
סנ"צ יוסי קריספין:
לא בהכרח. ברגע שהוא מגיע למעמד של מעצר עד תום ההליכים, אנחנו מאפשרים לכולם להיות יחד. ברגע שהוא אלים או יש לו מאפיין ייחודי - למשל אם הומוסקסואל - אנחנו מפרידים אותו. אנחנו מפרידים בין ישראלים לתושבי שטחים, אבל העבריינים מכל הסוגים, למעט רוצים שנמצאים במקום אחר, נמצאים ביחד. כמובן שיש עבירות קלות יותר של הוצאה לפועל, העלמת מע"מ ודברים כאלה, אנחנו מפרידים אותם. אנחנו למעשה לא עוקבים אחרי העבירות שהם ביצעו, מי שמבצע את הפעילות הזאת זו בעיקר היחידה המרכזית שהם עוקבים אחריהם, עוצרים אותם ומגישים כתבי אישום. לכן אנחנו כמעט לא מעורבים, כך שאני לא יכול לתת אפיונים מיוחדים לגבי קבוצה זו, הם אנשים שקטים, נחמדים, מאוד מנומסים בדרך כלל, ממה שאני מכיר אותם. כנראה גם בשל סוג העבירה, מה שמאפיין אותם זה שהם מנומסים ואדיבים.
סנ"צ זיוה אגמי:
רק בכלא.
סנ"צ יוסי קריספין:
כן, הם מנומסים איתנו, לא אמרתי שעם הנשים. הם מפוזרים בכל המתקן בכל מיני אגפים, מאגף נ"ס שאנחנו מגדירים אותו נקי מסמים, באגף התורני ואגף ג' שהוא אגף כללי. יש ביניהם אחד או שניים שהם עצורי עבודה; אין להם פריבילגיה, הם עובדים, מנקים את המתקן.
רחמים מלול:
ממתי הם עצורים?
סנ"צ יוסי קריספין:
תלוי. יש פה אחד שעצור יותר משישה חודשים; כבר שבעה חודשים.
היו"ר זהבה גלאון:
תן לנו אפיון, זה מאוד מעניין אותנו. לדו"ח שלנו אנחנו רוצים שיהיה לנו אפיון מבית מעצר אחד, יש היום 15 אנשים שעצורים על סחר בנשים. לא מעניינים שמות, אני רוצה שיהיה לי תיעוד מה קורה בבית מעצר אחד.
סנ"צ יוסי קריספין:
מה שנכון לעצורים האלה, נכון לכלל העצורים. הם יכולים להישאר פה עד המשפט וגזר הדין. לפעמים, כשהם במעמד של עד תום ההליכים, הם עוברים לבתי מעצר של שירות בתי הסוהר. יש הפרדה, גם לשירות בתי הסוהר יש מתקני מעצר, כמו ניצן, הדרים. אנחנו בית מעצר משטרתי, אבל יש מעט מאוד מקרים שאנחנו מצליחים להעביר אנשים במעמד של "עצור עד תום הליכים" לשירות בתי הסוהר. ברגע שהם נשפטים ומקבלים גזר דין, הם עוברים לבית סוהר. יש אצלנו עצורים בגין סחר בנשים שנמצאים כאן יותר מחצי שנה, ויש כאלה שנעצרו לא מזמן, לפני חודש וחצי בסמוך לאירוע של אתי אלון ובנק המסחר, ראש הכנופיה שם נעצר. הם יכולים להישאר פה תקופה של מספר חודשים עד שנה מקסימום. התנאים כאן הם לא כל כך טובים, הם מעדיפים כמובן להגיע לבתי סוהר, שהיום הם מפוארים. העצורים בגין סחר בנשים לא מוגדרים אצלנו כאלימים, לפחות רובם לא אלימים. יש כאלה שבאים מברית המועצות, שלחלקם יש נטיות לאלימות אבל לא הסוחרים.
רחמים מלול:
כל סוחרי הנשים הם יוצאי מדינות חבר העמים?
סנ"צ יוסי קריספין:
לא כולם. יש ביניהם, נדמה לי, אחד או שניים ישראלים.
היו"ר זהבה גלאון:
סנ"צ קריספין, תן לנו עכשיו סקירה, תן לנו אפיון. אני לא מעוניינת בשמות. אנחנו רוצים לדעת - יש פה היום 15 איש, נניח שאחד עצור שישה חודשים, אחד עצור שלושה חודשים, אחד נעצר עם עוד שלושה; פרטים כאלה.
סנ"צ יוסי קריספין:
ביקשתי שיביאו לי את הכרטסות של האנשים שעצורים בגין סחר בנשים.
רחמים מלול:
כולם מוחזקים פה בגין אותה אשמה?
סנ"צ יוסי קריספין:
כן, אבל הם מדורגים, כל אחד בא מכיוון אחר.
סנ"צ זיוה אגמי:
הפגיעה בנשים היא מסוגים שונים. חלק עסקו בקטע של המכירה, חלק קשורים לאונס.
רחמים מלול:
הבחורה שמוחזקת אצלך היא גם כן אחת הסוחרות?
סנ"צ יוסי קריספין:
כן, היא מואשמת במסחר.
רחמים מלול:
זה במסגרת רשת? יש קשר בינה לבין סוחרים אחרים?
סנ"צ יוסי קריספין:
כפי שאמרתי, אני לא יחידה חוקרת, אני לא מתייחס אליהם כאנשים ששייכים לרשת. ביחידה החוקרת מרכזים את הנתונים מהכיוון המודיעיני, אני בסך הכל מפריד אותם מטעמי חקירה או מטעמי הגנה, אבל אצלי הם עצורים נפרדים לגמרי, אני לא מחזיק אותם כרשת או משהו כזה.
היו"ר זהבה גלאון:
אלה שנעצרו ביחד, הם מופרדים כאן?
סנ"צ יוסי קריספין:
אם היחידה החוקרת ביקשה, יש הפרדה.
סנ"צ זיוה אגמי:
ההפרדה באבו כביר היא מטעמי סיכון. אם צריכים הפרדה, זה בשלבי החקירה, כי אז קשה לנו לשמור על העצורים שמעידים.
סנ"צ יוסי קריספין:
אם אחד מעיד נגד השני, הוא הופך להיות טעון הגנה.
היו"ר זהבה גלאון:
השבוע היתה תפיסה בנתניה. האנשים האלה הם אצלכם?
סנ"צ יוסי קריספין:
לא. אחד מנתניה, שהוא ראש הרשת, כן נמצא אצלנו, אבל זה היה לפני חודש. זה ראש הכנופיה, הוא מוגדר מספר אחד בנושא הזה. גם בני רביזדה אצלי, גם הוא נחשב מספר אחד.
היו"ר זהבה גלאון:
סנ"צ קריספין, מה תיכננת להראות לנו?
סנ"צ יוסי קריספין:
הביקור שלכם מוגדר כביקור נקודתי בנושא של הסחר בנשים. אז לא אכפת לי להוביל אתכם לאותם אנשים שתדברו איתם, תיפגשו איתם. ניכנס לאגף נשים, תראו גם שב"חיות, לפעמים הן נעצרות כשב"חיות.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה נשים יש שקשורות לעניין הזה?
סנ"צ יוסי קריספין:
באגף נשים יש שתי שב"חיות וסוחרת אחת. ביקשתי את הכרטסות של העצורים שקשורים לסחר בנשים, תובילו אותי לאלו עצורים אתם רוצים להגיע.
רחמים מלול:
למה אנחנו צריכים לצפות במפגש איתם? הרי הם לא יהיו כנים.
סנ"צ יוסי קריספין:
בוודאי שלא. קודם כל, זה עסק רווחי. לפעמים אני משוחח איתם בארבע עיניים כדי להבין את הנושא, והבנתי שזה עסק מאוד-מאוד רווחי. את זה הם לא יגידו לכם. דבר שני, כביכול הבנות האלה מגיעות לכאן מרצונן, גם ברוסיה הן עסקו בזנות, הן יודעות שהן באות להתעסק פה בזנות. מעטות מביניהן באות כעובדות סיעוד, אבל הרוב יודעות שהן באות להתעסק בזנות בגלל הרווחים הגדולים שיש בנושא.
סנ"צ זיוה אגמי:
בזמן האחרון היו שלוש קטינות בגיל 16-17 שהובאו לכאן בתואנות שווא של טיפול בילדים, וכשהן הובאו לכאן הן נכלאו והוכרחו לעסוק בזנות.
היו"ר זהבה גלאון:
זה דבר חדש.
סנ"צ זיוה אגמי:
יש אחת שמוחזקת במעון לנשים מוכות. בהתחלה מאוד נחרדנו כי היא קטינה ואין לה אפוטרופוס. בדרך כלל כשאין אפוטרופוס, כשמדובר על קטין נזקק, אנחנו מערבים את שירותי הרווחה. אבל מכיוון שהיא שוהה כאן שלא כחוק, לא היה מי שיתייחס אליה. רות רזניק הסכימה לקבל אותה, כמובן בתשלום. זה אירוע ראשון, וכנראה שבימים אלה היא תחזור הביתה למולדביה. זו קטינה שנאנסה. יש עוד שלוש קטינות, לגבי אחת לפחות אני יודעת שנאנסה והיתה בהריון וביצעה הפלה. שלושתן עם אותה בעיה. בהתחלה שמו אותן במקום אחר עם עבריינים, אחר כך העברנו אותם לאכסניית הנוער בני דן, שזו אכסניה לנשים בוגרות שכולן עוסקות בזנות, וזה לא מקום בשבילן. הצמדתי להן פקידת סעד, אבל צריך למצוא להן מקום.
היו"ר זהבה גלאון:
זו פעם ראשונה שאנחנו נתקלים במקרה של קטינות. עד עכשיו כל הנשים שבאו לעסוק בזנות היו בוגרות.
סנ"צ זיוה אגמי:
מדובר על ארבע קטינות. אותה ילדה ממולדביה היתה הראשונה, זה היה לפני כחמישה חודשים, והשלוש האחרות הן מהפרשייה של עיריית תל אביב.
רחמים מלול:
הקטינות הללו נסחרו?
סנ"צ זיוה אגמי:
כן. הן הובאו לכאן בתואנה שהן באות לטפל בילדים. כשהן הגיעו לכאן, הן נכלאו על-ידי אותו אדם שהביא אותן, הוא אנס אותן ושידל אותם לעסוק בזנות.
רחמים מלול:
בחקיקה שלנו יש התייחסות לזה?
מיכל לוצקי:
יש החמרה בחוק העונשין על סחר בקטינים. צריך לחשוב, אולי צריך לפתח את זה.
היו"ר זהבה גלאון:
יכול להיות שבהקשר הזה נקיים ישיבה מיוחדת ביחד עם תמר גוז'נסקי, יו"ר הוועדה לקידום מעמד הילד. זו פעם ראשונה שאנחנו שומעים על זה.
סנ"צ זיוה אגמי:
היה לי עניין להציג את זה ברמה הזאת, כדי למצוא להם סידור טיפולי. אצל רות רזניק היתה ילדה שלא היה מי שיתייחס אליה. באירועים האלה של קטינות צריך שיוגש כתב אישום, אבל קודם צריך להחזיר אותן הביתה. זאת הבעיה.
היו"ר זהבה גלאון:
יש לי רעיון לפתרון. לא נדבר על זה היום, אבל נטפל בזה.
סנ"צ יוסי קריספין:
חלק מהבנות שהיו עצורות כאן בנושא סחר, לפחות על פי ההתרשמות שלנו, מאוד-מאוד מפוחדות. משיחות איתן, אני מניח שבאיזשהו שלב הן יחזרו חזרה לסרסורים או לבעלים. ישנו התהליך של שחרור עם הפקדה של 30,000 שקלים כאשר לא מוצאים פתרון ולא מצליחים לגרש אותן. בסופו של תהליך, ממתין מישהו בחוץ. אנחנו מנסים פה לעשות כל מיני תרגילים מקומיים עם אנשים שמכירים, אבל לצערי כנראה חלק מהן יחזרו לסרסורים.
היו"ר זהבה גלאון:
אנחנו העברנו חוק שכבר אי אפשר לשחרר אותם ב-30 יום. העורך-דין של הסרסור שלהם כבר לא יכול לעשות את זה.
סנ"צ יוסי קריספין:
היום מחמירים יותר בניסיון לשחרר. דבר שני, העדה מוקדמת. במשטרה רוצים להגיש כתב אישום, הבחורה עצורה על שהייה בלתי חוקית, הבעיה היא שאני מוגבל ל-14 יום, לאחר מכן צריך להאריך את המשמורת. לפעמים היא לא אשמה, היא מוחזקת כאן רק בגלל שאין מקום אחר. אם נוציא אותה למקום אחר, יכולים גם לפגוע בה.
מאיה:
אני מבינה שרק שופט מאריך את המשמורת אחרי 14 יום.
סנ"צ יוסי קריספין:
לא שופט, שר הפנים. זה מעצר מינהלי. בקטע הזה צריך לעשות כמה דברים - קודם כל, לשכנע את בית המשפט, שהוא עמוס מאוד אבל צריך להתחשב בנתונים האלה, שאנחנו חושפים אותן לסכנות. הנשים הללו מאוד מבוהלות, והרבה פעמים הן משנות את הגרסאות שלהן.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה זמן עצורות אצלך הנשים השב"חיות?
סנ"צ יוסי קריספין:
המעצר הראשוני הוא 24 שעות. לאחר מכן יש משמורת, מאריכים את זה לעוד 14 יום. במהלך ה-14 יום אנחנו מנסים להעביר לנווה תרצה או לגירוש.
היו"ר זהבה גלאון:
כלומר, כאן הן נמצאות עד שבועיים.
סנ"צ יוסי קריספין:
עד שבועיים במקרה הטוב. היו אצלי נשים כאלה גם ארבעה וחמישה חודשים.
היו"ר זהבה גלאון:
שתי השב"חיות הספציפיות, כמה זמן הן אצלך?
סנ"צ יוסי קריספין:
לא הרבה. יש לי אחת שהיא לא בדיוק שב"חית אלא סיפור אחר, שנמצאת אצלי תקופה יחסית ארוכה. בדרך כלל תוך 14 הן עוברות מכאן.
רחמים מלול:
יש מקרים של גירוש עוד לפני העדה?
היו"ר זהבה גלאון:
לא כולן מוכנות להעיד.
רחמים מלול:
אני מדבר במקרה שהן מוכנות.
סנ"צ יוסי קריספין:
אנחנו מדברים על הליך מינהלי. בהליך מינהלי, אתה לא יכול להחזיק אישה ולמנוע את גירושה בגלל שהיא צריכה להעיד, אלא אם כן אתה מחזיק אותה בתנאים סבירים, לא בבית מעצר. ברגע שאני מחזיק אדם במעצר לצורכי העדה, אני פועל לא בסדר. הסיבה לכך שמחזיקים אותן בבית מעצר, היא שאין מקומות מעצר למקרים כאלה. זו הבעיה מספר אחת.
שיחה עם מנהל מכון ליווי
סנ"צ יוסי קריספין:
נמצאת פה ועדת החקירה הפרלמנטרית לסחר בנשים. הם רוצים לשמוע, להתרשם בנושא כל הקומבינות של נשים, ליווי וכל הסחר.
רחמים מלול:
הכנסת הקימה ועדת חקירה פרלמנטרית לבדוק את התופעה של סחר בנשים, עומדת בראשות הוועדה חברת הכנסת זהבה גלאון. כבר שנה וחצי שהוועדה מתכנסת ושומעת כל מיני עדויות מכל מיני זוויות בנושא של סחר בנשים, כאשר המטרה שלנו היא עד כמה שאפשר למנוע את התופעה הזאת או למגר אותה.
היו"ר זהבה גלאון:
אני רוצה להגיד לך שאנחנו כותבים פרוטוקול.
עצור א':
אני אמסור גלוי כל דבר, מזה ייפגעו כמה גורמים של המשטרה שעושים כל מיני קומבינות עם סחר בנשים, נותנים כל מיני זכויות למישהו שיהיה סמוי. אני אסביר לכם את כל זה. אני יכול להכניס לבית סוהר היום חצי מיליון איש, לא פחות.
היו"ר זהבה גלאון:
אולי אני אגיד שני משפטים ונשמח לשמוע אותך. אנחנו באנו היום, חבר הכנסת מלול ואני, כי אנחנו רוצים לשמוע ממקור ראשון, כמה שאתה יכול כמובן. אם אתה יכול לספר לנו למה אתה עצור, כמה זמן אתה עצור.
עצור א':
אני עצור כבר כמעט שבעה חודשים באבו-כביר, מתנהגים אתי יפה, תודה לכבודו. אנחנו משרתים את האסירים, עושים את מה שאנחנו חייבים לעשות.
היו"ר זהבה גלאון:
תסביר לנו למה נעצרת, איך נעצרת?
עצור א':
זה היה בתאריך 9.12.2001. התקשרו אליי מהמשטרה. היה לי מכון על-יד התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב, ואני ניהלתי אותו. זה לא פרטי שלי, זה מושכר. באו מהמוסר של דיזנגוף, היושב ראש של המוסר זה שוקי בלילי. לא שוקי בלילי התקשר אליי, הפועל שלי התקשר אליי ואמר שיש ביקורת. אמרתי לו: תמיד יש ביקורת, מה קרה? יש בעיה? הוא אמר: כן, יש ביקורת, הם לוקחים את הבנות. אז שייקחו.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה נשים היו לך במכון?
עצור א':
שש בנות. שלוש הגיעו שישה ימים לפני הביקורת, הגיעו דרך מצרים. אחת היתה אצלי, עבדה, גירשו אותה והיא חזרה עם שתי חברות שלה. אחת היתה רומנייה שיוסף ג'ורג' הביא אותה לעבוד אצלי. מתי שקיבלתי אותה לעבוד, אני לא יודע לדבר ברומנית אז שתי בחורות שעבדו אצלי תירגמו לה את כל הפרוצדורה של העבודה.
היו"ר זהבה גלאון:
שאר הנשים היו מרוסיה?
עצור א':
לא, ממולדביה.
היו"ר זהבה גלאון:
ואתה יודע רוסית?
עצור א':
כן, אני מדבר רוסית טוב. התקשרו אליי, הפועל שלי אמר לי שהם צריכים את הדרכונים של הבנות. אמרתי לו: תן לי איזה חוקר, מי שנמצא שם. הדרכונים לא נמצאים אצלי, הדרכונים נמצאים אצל הבנות.
היו"ר זהבה גלאון:
הדרכונים היו אצל הנשים? לא אתה מחזיק להם את הדרכונים.
עצור א':
לא, אני הייתי מחזיק צילומים של דרכונים. היו לי מקרים שבנות נעצרו והייתי צריך לדעת את שם המשפחה שלהן בשביל לקנות להן כרטיסים כדי שהם לא ישבו שלושה חודשים, ארבעה חודשים. יש בעלי בית אבל לא אכפת להם מהבנות, שמים עליהן פס, הן זרוקות שם, שלושה-ארבעה חודשים מחזיקים אותן, אין להן אף אחד שמטפל בהן.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה זמן החזקת את המכון הזה לפני שנעצרת?
עצור א':
שנתיים וחודשיים.
היו"ר זהבה גלאון:
וכל הזמן היו בערך שש נשים?
עצור א':
לא. אני היו לי בסך הכל ארבע בנות, זה מכון קטן.
היו"ר זהבה גלאון:
וכמה קליינטים עברו אצלך? פלוס-מינוס.
עצור א':
היו מקרים של עשרה ביום, היו גם מקרים של שלושים ביום, תלוי איזה יום. זה ביזנס.
היו"ר זהבה גלאון:
אבל זה סדר הגודל, בין עשר לשלושים ביום.
עצור א':
לא, לפעמים היו גם ארבעים. זה היה קורה ביום שישי, ביום חמישי, כשיש מבחר בנות טובות. אבל אם יש שתי בנות, הקליינט נכנס, מסתכל עליהן, יוצא החוצה. אצלי לא היו מכניסים נרקומנים, לא היו מכניסים את השתיינים, כי אחר כך לא הייתי יוצא מהם ראש, אחר כך היה קורה בעיות, ריב: תחזיר לי כסף כאילו היא לא טובה וכל הדברים האלה.
אני רציתי לפגוע בנקודה מסויימת על הלנה ועל הדרכון שלה. התקשר אליי חוקר בטלפון ושאל: אתה בעל הבית? אמרתי לו: כן. שאל: דרכונים נמצאים אצלך? אמרתי לו: לא, אצלי לא נמצאים דרכונים, הדרכונים אצל הבנות. הוא אומר לי: לא ייתכן, אתה משקר. אמרתי לו: עוד לא התחלנו לדבר, אתה כבר פוגע בי. איך אני יכול לשקר מתי שאני אומר לך שזה אצל הבנות? עשיתם חיפוש? הוא אמר לי: לא עשינו חיפוש. אמרתי לו: תעשו חיפוש לבנות, כנראה הן לא רוצות לתת את הדרכונים.
היו"ר זהבה גלאון:
אבל המשטרה היתה מבקרת אצלך קבוע.
עצור א':
היו באים, היו עושים ביקורת, בודקים את הדרכונים, היו ישר שואלים פועל שם: יש איזה בעיה ספציפית? היו אומרים: לא.
היו"ר זהבה גלאון:
אף פעם לא עצרו אותך, הרי ידעו כל הזמן שיש אצלך נשים.
עצור א':
פעם אחת עצרו אותי ואת אח שלי עם חמש בנות. בדקו את כל הפרוצדורה ושיחררו אותנו. קיבלתי אזהרה מהמשטרה שבועיים לא לפתוח את המכון. לא היה צו סגירה או משהו כזה. פתחתי אחרי שבועיים, שתי בנות היו לי, גירשו אותן. עצרו שלוש בנות, שתיים גורשו ואחת נשארה, זאת שהגישה עכשיו תביעה נגדי. היא טענה משטרה שהייתי סוגר אותן, לא הייתי משחרר אותן, לא היתה להן אפשרות לצאת בחוץ. אבל אני הוכחתי לבית המשפט עם תמונות שהן היו מטיילות בחוף הים.
היו"ר זהבה גלאון:
איפה הבנות גרו?
עצור א':
אלה בנות שלא היו משלמות לא שכירות ולא שום דבר. הן היו ישנות במכון. תסלחו לי על הביטוי, אבל כשהיה להן מחזור הייתי צריך להוציא אותן. היה לי בית באשדוד והן היו גרות באשדוד. לא סגור ולא שום דבר, הן היו מטיילות על חוף הים.
היו"ר זהבה גלאון:
בימי המחזור הן לא עבדו.
עצור א':
לא, אסור לעבוד במחזור.
היו"ר זהבה גלאון:
יש כאלה שמכריחים אותן לעבוד במחזור. אצלך הן לא עבדו במחזור. כלומר, הן גרו אצלך במכון.
עצור א':
אני לא יכול להגיד שאני לא רציתי להתפרנס, אני גם רציתי להתפרנס אבל לא בצורה כזאת.
רחמים מלול:
איך שש הבחורות האלה הגיעו אליך?
עצור א':
דרך מצרים.
רחמים מלול:
אתה קנית אותן מסרסור?
עצור א':
שתיים הגיעו לפני עשרה חודשים.
רחמים מלול:
שילמת עליהן למישהו?
עצור א':
לא, חס וחלילה, אין לי מה לשלם. אני פשוט שלחתי להן כסף לכרטיס.
היו"ר זהבה גלאון:
אתה הבאת אותן יבוא ישיר.
עצור א':
שלחתי להן את הכסף לכרטיס, הן קנו והן מכירות את הבדואים שם, נותנים להם 200 דולר ומעבירים אותן. הן מגיעות עד תל אביב.
היו"ר זהבה גלאון:
אתה קישרת בינן לבין הבדואים? יש לך איש קשר בדואי?
עצור א':
אני אין לי קשר איתן. יש לי את התמונות שלהן.
רחמים מלול:
אבל איך הגעת אליהן לשלוח להן כסף? איך ידעת על הבחורות האלה?
עצור א':
אני מסביר לך. בחורה אחת עבדה אצלי. אמרתי לך שחמש בנות נעצרו, שיחררו אותן, אמרו לי לקנות להן כרטיסים ולשלוח אותן הביתה. קניתי להן כרטיסים ושלחתי אותן הביתה. הבחורה הזאת שעבדה אצלי סיפרה לבחורה שם שאני בסדר, בעל בית טוב, והיא באה.
מאיה:
200 דולר זה כסף לבדואים על ההעברה?
עצור א':
לבדואים, כן.
היו"ר זהבה גלאון:
מי זה איש הקשר הבדואי? איך יוצרים קשר איתו?
עצור א':
לא צריך ליצור קשר, הם נמצאים במלון, הם באים לשם ושואלים את הבנות: מישהו רוצה ללכת לישראל?
היו"ר זהבה גלאון:
ואיך הבדואים הביאו אותן אליך?
עצור א':
אף אחד לא צריך להביא אותה אליי, היא יודעת איפה צריך להגיע. יש לה את הכתובת שחברה שלה נתנה לי, את הטלפון שלי ואת הכתובת שלי.
היו"ר זהבה גלאון:
היא הגיעה ממצרים לבדואי, הבדואי הבריח אותה לארץ.
עצור א':
מכניסים אותה לג'יפ, מביאים אותה עד באר שבע, מבאר שבע היא מגיעה לתל אביב.
היו"ר זהבה גלאון:
אני רוצה להבין איך זה עובד. מישהו מביא אותה לבאר שבע, ומבאר שבע מישהו מביא אותה לתל אביב?
עצור א':
הבדואי מביא אותה עד באר שבע, מבאר שבע הן בעצמן באות עם אוטובוס או עם שירות.
תמי ברוך:
אבל איך הם יודעים להביא אותן לגבול? הבדואי שהביא אותה עם הג'יפ, איך הוא יודע שהיום היא צריכה להגיע?
עצור א':
לא אכפת להם, הם מביאים אותן עד באר שבע כמו שהם קובעים איתן. הם עושים איתן עיסקה. תראו איך הפרוצדורה, אל תחשבו שאני משקר לכם.
תמי ברוך:
אנחנו לא חושבים שאתה משקר, אנחנו פשוט רוצים להבין.
עצור א':
יש הרבה אנשים שיש להם קשר עם הבדואים, ואלה אנשים שעובדים עם המשטרה, אלה אנשים שעושים ביזנס עם המשטרה והם משקרים גם את המשטרה. שוקי בלילי יודע טוב מאוד שמשקרים לו, סוחר סמוי שיש לו כל שבוע מביא חמישים-שישים בנות ממצרים.
איך עושים עכשיו? בוא נגיד שעכשיו אני רוצה להביא בחורה, אני פונה אל הבחור הזה, אבל אני לא צריך אותו. אם בחורה כבר היתה בארץ, אין לה בעיה איך להגיע לארץ, היא כבר יודעת את כל הדרכים. בכל עדות כמעט אומרים באותו סגנון, מתי שנתפסים המשטרה משכנעת אותה להעיד נגד בעל הבית שהוא קנה אותה ואנס אותה וכל הדברים האלה. אותו סגנון - אין אפס שבעל הבית קנה אותה וכל הדברים האלה, והיא בעצם הגיעה לעבוד עם זקנים, בבייביסיטר. זה לא נכון. כשהן מגיעות לארץ, כולן יודעות מראש שהן באות לעבוד בזנות, תסלחו לי על הביטוי. כל אחת יודעת, רק אחר כך דרך המשטרה משכנעים אותן להגיד שלא. מי לא רוצה לקבל שוחד, מי רוצה לשבת בבית סוהר? אף אחת לא רוצה לשבת בבית סוהר, הן מקבלות מלון, 200 שקל ביום. יש לי הקלטה שגם שם הן עובדות, אפילו שהן נמצאות תחת המשטרה. תסלחו לי אבל אני חייב להגיד את זה. יש למשטרה שני מקומות בתל אביב ואחד מחדרה. מתל אביב שולחים לחדרה לעבוד בליווי. הבנות שחיות שם במלון עובדות בליווי.
איך ייתכן דבר כזה? הבחור שבא אצלי בתור קליינט וטען שכאילו הלנה שהוא הביא אותה ממצרים, פיזרו כמה אנשים ואחר כך נכנסו לשדה התעופה. יכול להיות דבר כזה? בן אדם שעושה עבירה, עובר את הגבול, איזה טמבל יהיה בעל הבית שיכניס אותה לביטחון בשדה התעופה? הוא טוען בעדות שלו שכאילו הוא פגש את הלנה בשדה התעופה, הכירו שם, ונתן לה את מספר הטלפון: "אם יהיה לך מצב לא טוב, תתקשרי אליי". זה לא נכון. הוא בא אצלי בתור קליינט, הוא רומני, גם היא רומניה - -
היו"ר זהבה גלאון:
אני מבינה שהוא זה שהפליל אותך.
עצור א':
- - אז מצאו שפה משותפת, היא רצתה לתפוס אותו. מה היא מספרת פה? היא באה לארץ בתולה. בעדות של המשטרה היא אומרת: היה לי חבר שקיימתי איתו יחסי מין שנה. איפה האמת? היא גם הדביקה על הבחור שכאילו אנס אצלי במכון ואני אמרתי לה "תיכנסי איתו", הוא לא שילם כסף ולא שום דבר ולא קיבלה כלום. היא טוענת שהבחור הזה אנס אותה מאחורה בכוח, תסלחו לי על הביטוי, ככה בחדר המתנה. היא עוד טוענת: צעקתי. אין אף אחד ששמע את הצעקות שלה.
מה השנייה אומרת כששואלים אותה? בא מנשה, את מי הוא לקח? הוא לקח את הלנה. אחר כך נכנסו בחדר, הלנה מוציאה 150 שקל, רשמה, יש לי את הדפים שרשום את הכל, רשמה את הסכום, התאריך כתוב על הדף, איזה חדר ואת השם שלה, באיזה שעה היא נכנסה. כשגמרו, מה היה אחר כך? שואל אותה עורך דין: שמעת צעקות, איזה אירוע? היא אומרת: לא שמעתי שום דבר, לא היה שום דבר. היא יצאה אחר כך עם 100 שקל ביד, קיבלה טיפ 100 שקל. הבחורה טוענת ככה, זה לא יפה.
היו"ר זהבה גלאון:
אני רוצה לשאול אותך שתי שאלות. במה המשטרה מאשימה אותך?
עצור א':
אותי מאשימים במשטרה על ניהול מכון ליווי, סרסרות וסחר בנשים.
היו"ר זהבה גלאון:
הנשים שעבדו אצלך, כמה הן הרוויחו לקליינט?
עצור א':
תלוי כמה זמן היא עובדת. יש מקומות שחודשיים-שלושה לא משלמים לבחורה, יש בעלי בית סדיסטים כאלה, נבלות.
תמי ברוך:
למה הם לא משלמים?
עצור א':
כאילו היא צריכה לשלם את כל ההוצאות שהשקיעו עליה, להחזיר את ההוצאות. יש בעלי בית כאלה, אני לא נגד זה, אני בפירוש מסכים עם זה. היתה אצלי בחורה שמההתחלה, בחודש הראשון היא קיבלה 20 שקל לכל לקוח.
היו"ר זהבה גלאון:
וכמה אתה מרוויח על כל לקוח?
עצור א':
לי יש הוצאות. את החשבון אני לא עשיתי נכון, נשאר לי בערך 1,000 שקל כללית ליום. על זה יש לי הוצאות של שכירות, של ארנונה, של מים. מאשימים אותי על ניהול של מכון וזה לא חוקי. אם זה לא חוקי, למה העירייה גובה ממני מסים. ואיזה מסים? לחודשיים 3.5-4.5 אלף שקל, וכתוב שם שזה מכון, לא כתוב שם שזה בית כנסת. בשביל העירייה זה מקובל ובשביל המשטרה זה לא מקובל?
היו"ר זהבה גלאון:
אני רוצה לדעת כמה אתה מרוויח לפי קליינט, אחר כך תעשה את החישוב של ההוצאות. אם הבחורה מקבלת 100 על כל אחד כזה, כמה אתה מרוויח?
עצור א':
900, למה יש לי שני פועלים שאחד מקבל 300 שקל והשני מקבל - הוא היה חדש - 200 שקל. 1,500 דולר הייתי משלם שכירות.
תמי ברוך:
זהבה גלאון לא מדברת על חודש וגם לא על יום, אלא על קליינט. כמה הקליינט משלם?
עצור א':
תלוי כמה זמן הוא רוצה. אם הוא רוצה עשר דקות, הוא משלם 100 שקל. אם הוא רוצה עשרים דקות, רבע שעה, 120 שקל. הוא רוצה חצי שעה, 150 שקל. אם הוא רוצה שעה, הוא משלם 300 שקל.
היו"ר זהבה גלאון:
ובכן, הטווח הוא 150 שקל לחצי שעה. הבחורות התחילו להרוויח אצלך על ההתחלה?
עצור א':
היתה לי בחורה שעבדה אצלי חצי שנה, היא היתה מקבלת 50 שקל על לקוח, היא היתה מרוויחה 800 שקל, 500 שקל, 600 שקל.
היו"ר זהבה גלאון:
והיא היתה גרה במכון ולא היו לה הוצאות של מגורים?
עצור א':
היא היתה יוצאת חופשי מתי שהיא רוצה, מתי היא רוצה היא נכנסת ויוצאת. יש לי את התמונות שלה שהיא מצולמת בכל מדינת ישראל, אפילו בטבריה, בסחנה.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה הכי הרבה זמן היו אצלך נשים?
עצור א':
יש גם בחורה שעבדה אצלי שנה וחצי. יש לה ילדות שם, היא היתה עובדת ושולחת חבילות הביתה, כסף.
תמי ברוך:
ולמה הן עוזבות?
עצור א':
הן רוצות ללכת כבר, מתגעגעות לילדים, לבית, למשפחה, רוצות ללכת הביתה. זה חופשי. כל בחורה תמיד מתי שהיא רוצה, היא יכולה ללכת.
היו"ר זהבה גלאון:
זאת אומרת, אליך באו לבד, לא היית צריך לקנות אותן.
עצור א':
אני לא צריך לקנות, אני יכול לעשות טלפון אחד, מאה בנות יבואו אליי. למה? כי אני בן-אדם ישר. כלפיהן אני ישר.
רחמים מלול:
עכשיו המכון סגור?
עצור א':
עכשיו פירקתי אותו לגמרי, הורדתי אותו, אין מכון. החזרתי את זה למקום, עשיתי שיפוץ והחזרתי לבעל הבית את הבית. עכשיו גרים שם דיירים, עובדים זרים.
היו"ר זהבה גלאון:
באיזה גיל הבנות?
עצור א':
היו לי בנות בגיל 31, 26, 21. הרומניה הזאת שהיא הכי מרכזית - היא אמנם עבדה אצלי שבועיים ולא יותר, ובתוך השבועיים היא התפללה ארבעה ימים.
היו"ר זהבה גלאון:
בת כמה הרומניה?
עצור א':
21, בחורה עם השכלה גבוהה, יש לה 14 שנים לימודים. אני לא יודע איפה לומדים 14 שנים, אבל גם פה היא שיקרה. אחר כך היא תיקנה את עצמה: שמונה שנים, אבל אחר כך במכללה שש שנים.
רחמים מלול:
אז המשטרה עצרה אותך בעקבות העדות שלה?
עצור א':
כן, בעקבות העדות שלה וגם של יוסף ג'ורג', מי שהעביר אותה.
רחמים מלול:
היא כבר העידה והיא עדיין בארץ?
עצור א':
היא העידה והיא עדיין בארץ. מתחתנת, ככה אמר הרומני ששיכנע אותה להתלונן.
היו"ר זהבה גלאון:
יוסף ג'ורג' זה הסוכן המשטרתי?
עצור א':
הוא לא סוכן משטרתי, הוא שהביא את הבחורה לעבוד אצלי.
היו"ר זהבה גלאון:
במה הוא עובד?
עצור א':
עד כמה שידוע לי לפי החקירה, הוא היה עובד בלהביא אנשים זרים, עובדים. הוא טוען שלפני שנה הוא נסגר, והוא הכיר את הלנה מאיזה אישה שם ברומניה, אז הוא הבטיח לה להביא אותה לארץ. זו סוכנות, הם הכירו אחד את השני. הוא הבטיח לה להביא אותה לארץ ולסדר לה להיות עובדת בית. עד כמה שאני מבין, הוא שיקר לה שיש לו וילה, שהיא תחיה בווילה עם המשפחה שלה. שנתיים הבחורה חיכתה עד שהביאו אותה לארץ, אחר כך כשהבחורה הגיעה הוא פגש אותה בבאר שבע והיו שם איתה תשעה אנשים עובדים זרים - ככה הבחורה טוענת, אני לא יודע - הם פיזרו אותם בירושלים ואחר כך נכנסו לשדה התעופה. אלה סיפורים - -
היו"ר זהבה גלאון:
האיש הזה גם עצור?
עצור א':
כן, הוא גם עצור.
רחמים מלול:
אתה שילמת לו דמי תיווך כדי שיביא אותה לעבוד פה?
עצור א':
אני לא שילמתי לו. לבחור הזה יש הרבה דברים לא טובים. מה זאת אומרת? הוא לקח את הלנה למלון - הלנה ככה טוענת - הביא כמה גברים והגברים ביקשו ממנה שתוריד בגדים כדי לראות אותה. היא לא רצתה, הם התעצבנו והלכו. ככה היא טוענת וככה אני מסביר לכם. אחר כך עוד פעם הוא הביא גברים, עוד פעם היא לא הראתה את הגוף שלה, עוד פעם הלכו. אחר כך היא טוענת שהוא הוריד את הבגדים שלו וניסה לאנוס אותה, תפס אותה כאילו בראש ורצה להוריד אותה. הוא גם טוען: רציתי לראות אם היא רוצה לעשות את זה או לא רוצה לעשות את זה.
היו"ר זהבה גלאון:
אתה עצור עד תום ההליכים?
עצור א':
עד העמדה לדין. בן אדם כזה שעוצרים אותו, במשטרה אומרים לו: "תשמע, יש לנו נגדך חומר, סעיף שמדבר על עשרים שנה, אנחנו לא מחפשים אותך, מחפשים את ההוא [שזה אני]. תן לנו משהו נגדו, מה לתת לך?". זה לפני שיתחילו לחקור, וזה מתברר עכשיו. הם אומרים לו: תן לנו איזה מעטפה. תתארו לעצמכם איפה יש מכירה וקנייה כזאת. קודם כל אני צריך להכיר את יוסף ג'ורג' שנה-שנתיים שהיו ייתן בי אמון שאני אתן לו מעטפה והוא לא סופר כסף. אמרו כאילו אני נתתי לו מעטפה, המעטפה היתה סגורה. זה פנטזיות. אחרי כמה חקירות החוקר שואל אותו: אתה חושב שהשופטים פראיירים? מה היה במעטפה? הוא אמר: במעטפה הוא [שזה אני] אמר לי שהיו 5.5 אלף דולר. שאלו: איך היתה נראית המעטפה? הוא אמר: בגודל של קופסת סיגריות. אני פשוט לא יודע אם שופטים החזיקו בחיים שלהם 5.5 אלף דולר ביד, קשה להם להבדיל בין הגודל של קופסת סיגריות ו-5.5 אלף דולר. אם נשים פה 5.5 אלף דולר, זה מגיע לגובה. צריך 55 שטרות, חתכתי ניירות ל-60 חתיכות כדי להראות לשופטים שזה לא נכון.
אפילו שהשופט טען, העורך דין שלי אמר לי: מה קורה פה כל פעם, איזה מסמכים נאשם מספר 2 מוצא לך ונותן לך? אמרתי לו: אם אני לא אגן על עצמי ואני לא אראה לכם את האמת איפה שיש את האמת, אתם לא תדעו.
היו"ר זהבה גלאון:
אבל אנחנו לא בית משפט, מה שעניין אותנו זה לדעת מה היה לך במכון.
עצור א':
הסוכן הסמוי שיש להם, אני בפירוש יודע בוודאות שהוא עובד על המשטרה, הוא לא עם כל הלב ישר עם המשטרה.
היו"ר זהבה גלאון:
הסוכן הסמוי היה אצלך במכון?
עצור א':
אצלי לא היה שום סמוי. תמיד כשהיו באים לביקורת - הכל בסדר, הכל מסודר. היו לי בסך הכל שתי בנות. הסוכן הסמוי הזה לוקח מכל בן אדם 2,500 דולר בשביל להעביר אותו ממצרים. הוא לא אחראי על זה, הוא לא לוקח שום אחריות שהם ייכנסו למדינת ישראל, הוא לא לוקח את האחריות על עצמו. מה הוא עושה? הוא מרים טלפון למישהו במשטרה ואומר לו: עכשיו בזמן הזה צריכות להגיע 14 בנות. אז הוא מפיל אותן. אחרי זה הוא מביא 50 בנות, מוכר אותן לאנשים שלו, ואחר כך בכל מקום איפה שנמכרו בנות הוא מפיל אותן.
סנ"צ זיוה אגמי:
ילדות צעירות בנות 17 לא היו אצלך?
עצור א':
בחיים שלי אני לא אעשה דבר כזה. אני לא אחד מהסדיסטים, דברים כאלה בחיים שלי אני לא ארשה.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה זמן אתה בארץ?
עצור א':
אני שלושים שנה בארץ.
מיכל לוצקי:
מה עשית לפני השנתיים האלה?
עצור א':
כשהגעתי לארץ, עבדתי בבניין, בעירייה של אשדוד יש לי תרומה שם שאני בניתי. בזמן האחרון לפני המכון, עבדתי באשדוד במכללה למינהל, היתה לי קפיטריה חמש שנים.
היו"ר זהבה גלאון:
תודה רבה שהסכמת לדבר איתנו.
עצור א':
שיהיה לכם כל טוב, בהצלחה לך. את נלחמת בשביל זה.
שיחה עם בדואי שמבריח נשים דרך גבול מצרים-ישראל
סנ"צ יוסי קריספין:
נמצאת כאן משלחת מהכנסת, חברת הכנסת זהבה גלאון יושבת ראש הוועדה שמנסה לבדוק את הנושא של סחר בנשים. אתה עצור אצלנו בגין תיווך של סחר בנשים. זה לא בית משפט, אתה לא חייב להפליל את עצמך, הם פשוט רוצים להכיר את התופעה - איך עושים את זה, למה עושים את זה, איך מעבירים, למי מוסרים, רוצים ללמוד את הנושא. לא באים להפליל אותך, אז אתה יכול להרגיש חופשי, לספר כל מה שאתה יודע.
היו"ר זהבה גלאון:
חבר הכנסת רחמים מלול ואני חברים בוועדת החקירה הפרלמנטרית לסחר בנשים, ואנחנו פוגשים במשך הזמן כל מיני אנשים שקשורים לנושא של הסחר, כאלה שמנהלים מכוני ליווי, כאלה שרק מעבירים נשים. אנחנו רוצים לשאול אותך כמה שאלות. תרגיש חופשי, תחליט על מה שאתה מוכן לענות, על מה שאתה רוצה לענות.
רחמים מלול:
במה מאשימים אותך?
עצור ב':
מאשימים אותי בהרבה דברים - באינוס, סחר בבני אדם, העברת גבול, הסעה לא כדין.
רחמים מלול:
במה אתה כן מודה?
עצור ב':
אני מודה שהעברתי אותם את הגבול.
היו"ר זהבה גלאון:
ספר לנו על החלק הזה. איפה אתם מעבירים אותם?
עצור ב':
באזור הר חריף. מתקשר אליי מישהו מחו"ל או מהארץ ואומר: יש לי עבודה - נניח משארם א-שייח - אני שולח אנשים, תעביר אותם למדינה, מסיני.
היו"ר זהבה גלאון:
תסביר לנו מההתחלה. איך אתה יודע שצריך להגיע עכשיו משלוח? יש לך מישהו ברוסיה שאומר לך?
עצור ב':
או שזה מרוסיה או שזה מפה, לא משנה איפה הבן אדם נמצא, הוא מרים לי צלצול יום לפני כן ואומר: "צריך להגיע משלוח למקום זה וזה, למלון זה וזה". אני שולח את האנשים לשם. קודם כל הם קונים פלאפונים.
היו"ר זהבה גלאון:
הנשים קונות פלאפונים?
עצור ב':
זה לא חייב להיות נשים, זה יכול להיות גם עובדים זרים. זאת קבוצה, לא רק זונות.
היו"ר זהבה גלאון:
תסביר לנו, כי אנחנו עד עכשיו ידענו שאם באות קבוצה של נשים, באות רק נשים. אתה אומר שלפעמים זה בא מעורב - נשים, עובדים זרים.
עצור ב':
ב-80% מהמקרים זו קבוצה מעורבת. הרי גם המצרים עושים את העבודה שלהם, אז אם באות רק נשים זה מושך קצת את תשומת הלב.
היו"ר זהבה גלאון:
הבנתי, ככה מטשטשים.
עצור ב':
נכון.
רחמים מלול:
איפה הם נוחתים?
עצור ב':
הם נוחתים או בקהיר, שם הם נמצאים יום-יומיים, באורקדה. זו עיר ליד תעלת סואץ, תעלת סואץ נמצאת בינה לבין שארם א-שייח. אז או שאני שולח את האנשים לאורקדה לקחת.
היו"ר זהבה גלאון:
אני מבינה שיש לך שם איש קשר.
עצור ב':
אני אומר לו בטלפון: תשמע, יש עבודה שצריך להביא מקהיר.
היו"ר זהבה גלאון:
תסביר לנו לאט-לאט, כי אתה כבר שולט בזה, אנחנו לא.
עצור ב':
יש לי איש קשר במצרים, יותר נכון כמה אנשים, אחד עובד על קהיר כי זו עיר גדולה. אם הם לוקחים בית מלון בקהיר, הם מתקשרים לבוס שלהם: אנחנו נמצאים במקום זה וזה, מספר חדר זה וזה. עכשיו הוא מתקשר אליי חזרה: תשמע, תרשום מספר טלפון, מספר חדר, בית מלון, כתובת. אני מרים טלפון לבן אדם חזרה והוא אומר לי: תשמע, באיזשהו מקום יש לנו שלושה-ארבעה אנשים, איך הם נראים, מה הם לבושים.
היו"ר זהבה גלאון:
הוא נותן לך פרטי זיהוי.
עצור ב':
בדיוק. אני נותן לו גם מילה, קוד ביני לבין זה שרוצה להביא את האנשים. למשל במקרה הזה היה "אלמז". אם אני לא אגיד את המילה, הם לא יבואו אתי.
רחמים מלול:
איפה את גר?
עצור ב':
ליד קיבוץ רביבים, ליד פארק גולדה.
רחמים מלול:
אז אחרי שיצרת קשר עם איש הקשר, הוא מביא לך אותם למקום שאתה גר?
היו"ר זהבה גלאון:
רגע, יש עוד דרך.
עצור ב':
אם אני אסביר את הדרך, זה ייקח יומיים. בואו נתחיל לסכם. אני שולח אדם לשם, הוא בודק, רואה שהכל בסדר, אין מעקב, הוא מעביר אותם למונית, הוא מוציא אותם - אם זה מקהיר, הוא מביא אותם עד לתעלת סואץ, שש-שבע שעות נסיעה. עכשיו, יש שם מעבורת, גם שם יש בן-אדם. לאיש הקשר הזה - אני אקרא לו אחמד - יש קשרים עם המעבורת, כמה לירות, הכל עובד על שוחד; הוא משחרר לו כמה לירות, מעביר אותם. בצד השני הוא שולח להם עוד מונית, הוא מוציא אותם משארם א-שייח עד מחוץ לעיר. בא אחמד הזה, מעמיס אותם על האוטו שלו ונוסע. הוא לא מביא אותם לפה, אחמד הזה מוסר אותם לעוד מישהו שאני מכיר, את אחמד הזה בחיים לא ראיתי, מי שמכיר אותו זה הבן-אדם ממצרים, לבן אדם השני נקרא מוחמד. מוחמד הזה תופס אותם, בא עד הגבול. הוא מתקשר אליי ואומר: בשעה 10:00 בלילה אני עובר את המערכת.
היו"ר זהבה גלאון:
בדרך כלל המעבר הוא בלילה?
עצור ב':
בדרך כלל כן, כי יש שם סיורים. כל שש שעות עובר שם סיור, אז מחכים עד שהסיור יעבור, מחכים רבע שעה, רבע שעה אחרי כן רואים שהסיור לא חזר אז יש להם שש שעות לעבור.
היו"ר זהבה גלאון:
מוחמד הזה עובר איתם את הגבול?
עצור ב':
כן, עד כביש 40, אחרי מצפה רמון במכתש.
היו"ר זהבה גלאון:
אני מבינה שהוא עובר איתם בעצמו במירווח של השש שעות. בדרך כלל כמה אנשים עוברים?
עצור ב':
בדרך כלל יש את המובילים שלהם.
מיכל לוצקי:
ברגל?
עצור ב':
ברגל. איך שהם מגיעים 300-400 מטרים מהגבול, יורדים מהאוטו, הולכים ברגל.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה אנשים בערך יש במשלוח כזה?
עצור ב':
זה תלוי, אני מדבר על שבעה. לפעמים יש 17 איש במכה. לוקחים אותם לשם כאילו הולכים עם שמונה, בשעה מסויימת, נניח ב-10:00, מעבירים שבעה-שמונה, בשעה 11:00-12:00 מעבירים עוד שבעה-שמונה, הראשונים מחכים ומעבירים אותם ביחד.
תמי ברוך:
אלה פחות או יותר השעות שמעבירים?
עצור ב':
כן, בלילה.
היו"ר זהבה גלאון:
אתה אומר שבדרך כלל הקבוצות מעורבות - עובדים זרים ונשים. מכיוון שאנחנו מתעניינים בנשים אני שואל: כמה מתוך קבוצה כזו זה נשים?
עצור ב':
אותי זה לא מעניין. לפעמים יש עשרה גברים שנכנסים, לפעמים יש חמש בנות ו-15 גברים. לפעמים אלה עובדים זרים, אבל בדרך כלל אנשים שבאים ממוסקבה, ממולדביה, מאוקראינה - הבנות הצעירות רובן יודעות למה הן באות, הן באות לזנות.
מיכל לוצקי:
מה זה צעירות?
עצור ב':
25, 26, 30.
היו"ר זהבה גלאון:
עד גיל 30. מאיזה גיל פחות או יותר?
עצור ב':
פחות או יותר, יש לה דרכון אז היא מעל 18, אלא אם כן היא שיקרה שם.
לוקח להם לפעמים שש-שבע שעות להגיע, תלוי איך הם הולכים, אם אף אחד לא נתקל בסלע, אם אף אחד לא קיבל מכה. בואו נגיד שזה לוקח תשע שעות מקסימום. מעבר הגבול הוא עשר דקות, אבל מהגבול עד להגעה אליי זה הכי הרבה תשע שעות.
רחמים מלול:
איזה מרחק הן עוברות ברגל - מאיפה לאיפה?
עצור ב':
מגבול מצרים עד מכתש רמון, זו הליכה ברגל.
רחמים מלול:
למה? אין שם מעבר ברכב?
היו"ר זהבה גלאון:
זה גבול, אין מעבר ברכב, הן מבריחות את הגבול.
עצור ב':
את אומרת גבול, מה יש בגבול? אפשר לישון בגבול הזה, זה גבול שמופקר כמעט. אני לא יודע אם מותר לי להגיד את זה, אבל אני אגיד את זה.
היו"ר זהבה גלאון:
מותר לך, חשוב לי לשמוע את זה.
עצור ב':
זה לא כמו בקו הירוק, לא מסוכן שם, אין מחבלים, רק מעבירים גראס משם, מעבירים חשיש, אנא עארף, מעבירים נשים, גם גברים.
רחמים מלול:
ואז הן הולכות ברגל שבע-שמונה שעות?
עצור ב':
אם צריכים, תוך עשר דקות מעבירים את הגבול, אפילו בריצה. אחרי זה מטשטשים את העקבות, ממשיכים לנוע ברגל כמו שאדם הולך, אם מישהו נתקל מחכים לו, יש זמן לאכול, הולכים חופשי.
היו"ר זהבה גלאון:
מהרגע שמוחמד במצרים מוריד אותן מהרכב עד הרגע שהן מגיעות לכביש מכתש רמון, כמה זמן זה?
עצור ב':
יותר משש-שבע שעות, תלוי איך הם הולכים. אם יש שם זקן, זה ייקח עוד שעתיים.
רחמים מלול:
ובכביש 40 מחכה להם רכב?
עצור ב':
הגענו לכביש 40, שעה-שעתיים-שלוש לפני כן, כשמוחמד מתקרב למקום, הוא מתקשר אליי. המובילים שלו מתקשרים חזרה למוחמד הזה ומוחמד מתקשר אליהם ואומר: עוד שלוש שעות הם במקום. אני אישית מתקשר לבן-אדם שהזמין אותם [נקרא לו יוסי] ואומר לו: תשמע, עוד שלוש שעות הם אצלי. הוא שולח אליי בן אדם שלוקח אותם עד הכביש.
היו"ר זהבה גלאון:
איש הקשר הזה, יוסי, בא אתך עד הכביש?
עצור ב':
לא יוסי. יוסי נותן את הטלפון שלי למישהו שאני לא מכיר - -
רחמים מלול:
כדי שלא ייחשף.
עצור ב':
בדיוק. הוא שולח אותו אליי, אני פוגש אותו, הוא נוסע אחריי, הוא בא עד למכתש, שם הוא מחכה שתי דקות ליד הכביש, אני הולך ברגל, לוקח אותם עד לאוטו והוא נוסע.
רחמים מלול:
בזה הסתיים התפקיד שלך?
עצור ב':
כן, כמובן שאני מקבל את הכסף מהנהג שבא לקחת אותם, שתי דקות לפני.
רחמים מלול:
בכמה תחנות צריך לשלם פה דמי תיווך? אתה הנקודה האחרונה.
עצור ב':
אני יכול להגיד שאני הנקודה הראשית בארץ. אני אחראי לשלם למוחמד ולאחמד.
רחמים מלול:
אתה מעביר למוחמד, מוחמד מעביר לאחמד. באיזה סכומים מדובר? זה פר ראש?
עצור ב':
עד 2,000 דולר לראש.
רחמים מלול:
בכל נקודה משלמים 2,000 דולר?
עצור ב':
לא. בוא נגיד שירדו בקהיר, אז מקהיר עד שאני מוסר אותם זה 2,000 דולר לבן אדם.
היו"ר זהבה גלאון:
אם ירדו בקהיר עשרה אנשים, זה 20,000 דולר.
עצור ב':
כן, לפעמים זה פחות כי אם זו קבוצה גדולה, מורידים.
היו"ר זהבה גלאון:
מה החלק שלך בכל זה?
עצור ב':
400-500 דולר לבן אדם, אישה או גבר.
היו"ר זהבה גלאון:
כי בדרך אתה משלם למוחמד ולאחמד.
עצור ב':
למוחמד, אחמד, האנשים שמעבירים. זה לא טיפים, זה סכום קבוע.
היו"ר זהבה גלאון:
מה עוד אנחנו צריכים לדעת על החלק הזה של המעברים?
רחמים מלול:
מה עם הסיפור על עינוי של הנשים האלה בדרך? על אינוס?
עצור ב':
אישה שהיא בשטח, כמו במקרה שלי למשל, אני אישית קיימתי יחסי מין עם מישהי. אני ביקשתי ממנה. המשטרה טענה שבגלל שהיא בשליטה שלי, היא לא התנגדה. אני שאלתי אותה: את רוצה? אמרה לי: כן, בלי בעיה. היא היתה מדברת עברית. ביקשתי עימות איתה. דאגתי לה לאוכל, לסיגריות, מים כמו שצריך, תנאים טובים. אומרים במשטרה שבגלל שהיא היתה בשליטה השלמה שלי, היא רואה שאני כאילו הבוס, היא נתנה לי ולא התנגדה אבל בעצם היא לא רצתה. במקרה כזה אין אונס כי אני ביקשתי והיא לא התנגדה. שאלתי אותה: מפריע לך? היא אמרה לי: לא, בסדר. אני לא מאמין שיש פה מצב של אונס. למה? היא באה לעבוד פה בתור פקידה?
תמי ברוך:
כמה קבוצות כאלה יש בכלל?
עצור ב':
אם נתחיל לדבר אז לא נסיים. את יכולה להגיד שכל שבוע יש שתי נגלות, לא שלי. אני, יוצא לי פעם בחודש, חודש וחצי, חודשיים נגלה אחת. בדרך כלל זה מכרם שלום עד נקודת גבול 28 ליד מיגוון סיירים.
תמי ברוך:
באיזה אזור הכי הרבה עוברים?
עצור ב':
כמובן מההרים, בין הר חריף לבין מיגוון סיירים. הר חריף זה מהצומת של בה"ד 1, ממשיכים ישר בכביש הערבה 90, צומת סיחור, ממשיכים ישר לאזור עובדה, מגיעים למיגוון סיירים.
היו"ר זהבה גלאון:
בכל השטח הזה - בדרך כלל כמה נגלות יש בשבוע?
עצור ב':
אני מעריך אבל זה לא מדוייק. ההערכה זה שתיים עד שלוש נגלות בשבוע.
היו"ר זהבה גלאון:
לחלק הזה שאתה אחראי, כמה אנשים מתפרנסים, כמה ראשים? אחמד, מוחמד במצרים, אתה פה, איש הקשר שבא אליך שמעביר אותם לסוחר. תפתח את זה.
עצור ב':
למה זה טוב? בן אדם ששולח אותם מרוסיה, במצרים לא שמים אותם בסתם בית מלון, זה צריך להיות מתואם עם בית המלון, הוא גם מתפרנס. זה שהם יוצאים עם אחמד, עם מוחמד, עם נהג המונית - הוא לא מקבל על הסעה רגילה, זה שבמעבורת, נהג המונית אחרי המעבורת, גם אחמד, מוחמד, המובילים שלושה-ארבעה אנשים, אני, הנהג שבא לקחת והסוחר, בסוף זה מגיע עד לקליינט.
רחמים מלול:
בערך עשר חוליות.
תמי ברוך:
באיזה שלב הם משלמים לך?
היו"ר זהבה גלאון:
הנהג שבא לקחת כאן, מביא את הכסף.
אחר כך, הסוחר מפזר אותם במכוני ליווי בתל אביב?
עצור ב':
זה אני לא יודע.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה זמן אתה עצור?
עצור ב':
32 יום, עד החלטה אחרת.
היו"ר זהבה גלאון:
פעם ראשונה שנעצרת?
עצור ב':
זו פעם ראשונה.
שיחה עם מנהלת משרד ליווי
היו"ר זהבה גלאון:
אני זהבה גלאון, נמצא כאן גם חבר הכנסת רחמים מלול. אני עומדת בראש ועדת חקירה פרלמנטרית לכל הנושא של סחר בנשים. אנחנו רוצים לשאול אותך כמה שאלות, ותרגישי חופשי ותעני על מה שאת רוצה. תספרי לנו מתי נעצרת, כמה זמן את פה, למה נעצרת.
עצורה א':
היה לי משרד ליווי בתל אביב, דבר שאני מבינה שכולם יודעים שהוא קיים אבל מעדיפים לעצום עיניים. השתדלתי להיות מאוד על-הכיפק עם כל האנשים שעבדו אתי, כל הבנות. כמובן לפני שהיתה העלייה הרוסית וגל הרוסיות, היו גם בנות ישראל. לי היה מאוד נוח שבנות שהן לא ישראליות דווקא באות לכאן במטרה לעשות כסף - אני מצטערת אם זה נשמע קר ומנוכר. היה לי מאוד נוח לשבת מעבר לטלפון. מעולם לא פגעתי ולא עשיתי ולא הרבצתי ולא כלאתי, אני אנטי-אנטי-אנטי הדברים האלה. באמת, היה לי מאוד נוח שבנות מרוסיה באו לעבוד. רובן ככולן יודעות בדיוק למה הן באות.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה נשים עבדו אצלך?
עצורה א':
הנשים לא עבדו אצלי, אני עבדתי עם הנשים. אני מואשמת כרגע בסעיף של סחר בנשים.
היו"ר זהבה גלאון:
את ניהלת מכון?
עצורה א':
זה לא מכון, יש הבדל. יש מכון ליווי שהבחורה, ברגע שהיא נכנסת למכון - יש מצבים כאלו, אני לא מכירה אותם - נגמר הסיפור וחבל על הזמן. השתדלתי לעבוד עם אנשים - -
היו"ר זהבה גלאון:
מה ניהלת?
עצורה א':
תפתחי עיתון, יש לנו פה ידיעות אחרונות, אתם יכולים לראות כמה עשיר הנושא הזה. בחור שרוצה להזמין בחורה, היה מצלצל אליי. את רוב הבנות לא ראיתי.
היו"ר זהבה גלאון:
את היית מין משרד תיווך?
עצורה א':
כן, הייתי במשרד. למעט תלונה של בחורה אחת שטענה שהיא נקנתה, היא גם לא אומרת שזה על ידי, רוב השנים הייתי משרד תיווך.
היו"ר זהבה גלאון:
היו מצלצלים אלייך ואת היית מפנה?
עצורה א':
נכון, והרבה אנשים מכובדים. וכאן הביקורת שלי שאני מקווה שהיא פעם תצא לאור. לא מדברים רק על עבריינים או על נרקומנים וכאלה. לדעתי 90% מהגברים בארץ משתמשים הרבה יותר מאשר פעם אחת בשירותי ליווי. אני יודעת שגם הממשלה מאשרת את זה, זה קורה לכל מי שבצמרת, בטופ, אין לה התנגדות שיהיו משרדי ליווי ואי אפשר להגיד שהכל צבע שחור.
היו"ר זהבה גלאון:
תסבירי לי את הפרוצדורה. אני גבר שמתקשר אלייך למשרד, אני רוצה אישה, לאן את מפנה אותי?
עצורה א':
אני עדיין טוענת, ואני יודעת שאתם לא הולכים לשפוט אותי, שאני לא הבאתי בחורות ולא התעסקתי עם הבנות.
היו"ר זהבה גלאון:
אנחנו לא שופטים, אני רק רוצה לדעת את התהליך.
עצורה א':
הקשר עם הבנות שלי לא היה צמוד, פנים אל פנים. הרבה פעמים גם לא ראיתי אותן, יותר עובדים איתן רוסים, נהגים.
היו"ר זהבה גלאון:
לאן אותו גבר מגיע?
עצורה א':
הוא יכול להגיע אליי, הוא יכול להגיע להרבה משרדים אחרים שמחזיקים בנות משלהם. לפי האוזן אני מבינה פחות או יותר, אני יודעת לאן להפנות. אני גם מאוד סלקטיבית בקטע של מי מתקשר.
היו"ר זהבה גלאון:
זאת אומרת, העסק לא מתנהל אצלך. מכון הליווי עצמו הוא לא אצלך.
עצורה א':
הן גרות בבית, זה לא מכון. הם יכולים לצאת לבין מלון, הבחורה באה אליך הביתה, הבחורה הולכת למסעדה.
מאיה:
הן נמצאות באיזושהי דירה?
עצורה א':
הן נמצאות בדירות שבדרך כלל הן נורמליות.
היו"ר זהבה גלאון:
הבנתי. הן נמצאות בדירות, ואז את מקשרת ביניהן לבין המזמין.
עצורה א':
הנושא שאת דנה בו הוא מאוד מורכב. את צריכה להבין את המנטליות הרוסית כדי להבין מתי יש צדק בקטע של עבדות ומתי אין צדק. בחורות שמגיעות מרוסיה, רובן, לא כולן, יודעות למה הן באות.
היו"ר זהבה גלאון:
את זה אנחנו יודעים, הן יודעות שהן באות לעבוד בזנות.
עצורה א':
בואי נקרא לילד בשמו. אני יכולה לומר שאני הייתי מתווכת ואני שלחתי רק למסיבות. יש גם כאלה. אין לי בעיה, ממילא לאחר שיסתיים המשפט אני מתכוונת לעשות משהו בעניין הזה, אי אפשר לעשות איפה ואיפה, אי אפשר לומר שאני הכיתי ולהכניס לי סעיף של עשרים שנה, ואחד שבאמת הרג אותה, כלא אותה וכאלה, לשפוט על אותו סעיף.
היו"ר זהבה גלאון:
אז את עצמך לא החזקת את השנים. מי החזיק אותן?
עצורה א':
אנשים אחרים.
היו"ר זהבה גלאון:
שאת עבדת מולם.
עצורה א':
בעצם גם לא מולם. יש פקידות, יש טלפונים. תראי, אני באמת עברתי י"ב שנים בלימודיי ואני יודעת ומכירה את הלך הרוח של הבנות. המון בנות נהנות לעבוד פה, המון בנות נשארות כאן כדי לעשות כסף, המון בנות נלחמות על הזכות להישאר כאן, המון בנות נמצאות בכיכר המדינה. לא הכל יפה, אני יודעת, אבל תקחי גם את הצד היפה שאני השתדלתי לראות אותו.
היו"ר זהבה גלאון:
אבל לא הצלחתי להבין איך מתנהלת העבודה.
עצורה א':
את מתקשרת אליי, את אומרת לי פחות או יותר מה את רוצה, אני משתדלת גם לא לראות.
מאיה:
את מפרסמת בעיתון, נכון?
עצורה א':
מעל 15 שנה יש משרדי ליווי ואתם עדיין לא יודעים?
היו"ר זהבה גלאון:
אני רוצה לדעת עלייך ספציפית. יש מודעה בעיתון, אנשים יודעים לצלצל אלייך. ואז?
עצורה א':
ואז זה תלוי אם התרשמתי שהאיש נחמד, אני אתווך לו. אם הוא לא נחמד, אני אגיד שלום. אני לא רצה אחרי כל עשרים שקל. אני אומרת לו: "יש לנו בנות נהדרות בנות 18 ומעלה". האמת היא שאני פחות שועל חזק, עבדתי הרבה עם לקוחות קבועים. לכן אני כועסת על הצביעות שישנה, כולל חובשי כיפות.
היו"ר זהבה גלאון:
אז היו לקוחות קבועים שהיו מצלצלים אלייך, והיית שולחת אותם: אתה הולך לבית מלון.
עצורה א':
אתה הולך להילטון, חדר 709.
היו"ר זהבה גלאון:
איך מתבצע התשלום?
עצורה א':
אני עבדתי על פי אחוזים, אני מבקשת מהקליינט סכום שנשמע אגדתי - 400-450 שקלים לשעה.
היו"ר זהבה גלאון:
איך הוא משלם לך?
עצורה א':
הוא משלם במזומן. אגב, אני משלם כחוק כל מה שצריך.
היו"ר זהבה גלאון:
מסים?
עצורה א':
תשמעי, אני מרוויחה כסף, צריך לשלם. לא?
היו"ר זהבה גלאון:
אז הקליינט משלם לך סדר גודל של 400-500 שקל.
עצורה א':
30% עבורי, 70% אני מסתדרת עם מי שמייצג את הבחורה. את התשלום אני לא גובה כל יום כי הלקוחות קבועים.
היו"ר זהבה גלאון:
קבועים זה כמה פעמים בשבוע?
עצורה א':
מאוד תלוי. המחיר שאני מבקשת הוא עצום משום שהבנות הן לא שלי.
היו"ר זהבה גלאון:
איך הקשר עם הבנות האלה?
עצורה א':
רוב הזמן אין לי קשר, רק אם מישהו מבקש ממני טובה ועל זה אני משלמת.
היו"ר זהבה גלאון:
אבל בכל זאת את שולחת את הגברים לנשים מסויימות. הנשים האלה נמצאות כאן, מי מחזיק אותן?
עצורה א':
לפי מיטב ידיעתי, אל תתפסי אותה במילה, אצל האנשים שאני עובדת איתם הבנות מאוד חופשיות. יש ים ויש קיוסק ויש הכל.
היו"ר זהבה גלאון:
אבל מישהו הביא אותן, מישהו מרכז אותן, שאת יודעת לפנות אליהן. את לא פונה אליהן באופן עצמאי.
עצורה א':
רוב הזמן לא, לפעמים כן.
היו"ר זהבה גלאון:
את עובדת מול מישהו?
עצורה א':
מתחשבנים עם האנשים שעובדים איתן, אבל בדרך כלל זה פקידות.
היו"ר זהבה גלאון:
תסבירי לי את הפרוצדורה הזאת.
עצורה א':
הבחור שהביא, קנה, עשה, תקראי לזה איך שאת רוצה, גם לא יש פקידות, גם לא יש נהגים.
היו"ר זהבה גלאון:
תתחילי מההתחלה, אני לא מבינה בזה כלום. תתחילי לספר לי, אל תגידי לי שמות. תסבירי לי: אני מחבר את הקליינטים לנשים האלה, אבל הנשים האלה מגיעות כך וכך, יש מישהו שמחזיק אותן פה.
עצורה א':
יש חלק שמגיעות אפילו לבד, אבל הן לא מסתדרות לבד אז תמיד יש מישהו שאחראי עליהן.
תמי ברוך:
איך את יודעת עליהן?
עצורה א':
דרך הנהגים או דרך זה שעובד איתן.
היו"ר זהבה גלאון:
כלומר, יש מישהו אחד שמחזיק אותן.
עצורה א':
זה לא אחד, זה הרבה, אני עובדת עם הרבה אנשים. זו הפריבילגיה שלי כי אני לא מתלבשת על אחד, אני מתלבשת על כולם.
היו"ר זהבה גלאון:
את עובדת מול כמה אנשי קשר כאלה שהם מחזיקים אותן.
עצורה א':
נכון, אבל זה נדיר בתל אביב כי למה להוסיף את פער התיווך?
היו"ר זהבה גלאון:
אז אנשים מחזיקים בעצמם.
עצורה א':
אצלי זה קצת יוצא דופן כי אני עובדת עם תיווך.
היו"ר זהבה גלאון:
המשרד שלך הוא רק תיווך, את בעצמך לא מביאה את הנשים, את לא עוסקת ביבוא שלהן, את לא רואה אותן, אתה לא מכירה אותן.
עצורה א':
אני לא מכירה. לפעמים אני מבקשת לראות. אם מישהו מתלונן ואומר שזאת לא טובה, אני צריכה לראות.
היו"ר זהבה גלאון:
וכל הפעילות נעשית בבתי מלון וכאלה או במכונים?
עצורה א':
מכון זה תחום אחר לגמרי. אני משתדלת לברור את הלקוחות, אני שולחת לבתים רבים, לא בכל אזור.
היו"ר זהבה גלאון:
תספרי לי קצת יותר על זה, אני לא מצליחה להבין ממך כלום. נניח שאני עכשיו מצלצלת אלייך ואומרת לך: אני מחפשת מישהו. תספרי לי עוד פעם את התהליך.
עצורה א':
אז אני אומרת את המחיר ושואלת: איפה אתה נמצא? אם הוא נמצא ברמלה, חבל לו על הזמן. אם הוא נמצא בבת ים, אותו הדבר. אם הוא נמצא ברמת אביב, נייס, בסדר.
תמי ברוך:
איפה רוב הבתים?
עצורה א':
אני ריכזתי את עצמי רק באזור תל אביב.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה שנים ניהלת את העסק הזה?
עצורה א':
כעשר שנים.
מאיה:
היו גם נשים ישראליות?
עצורה א':
כן. גם היום יש, אבל הן כבר יודעות לעבוד לבד, הן לא צריכות אותי. אבל בסך הכל אי אפשר להציג את הכל כשחור.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה מרוויחים בעסק הזה?
עצורה א':
אני לוקחת 100, 120, 150 מכל לקוח, אני לא יכולה לעשות חשבון.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה קליינטים כאלה יש בימים טובים?
עצורה א':
קראתי בעיתון השבוע שבחורה בנתניה עשתה 25 לקוחות ביום, אני מקנאה בה ובבעל הבית שלה. לי יש ארבע בנות שאני עובדת איתן מול מיסטר X, אין לי כל כך הרבה עבודה כמו שהם מספרים. אפשר להוכיח את זה, אפשר להוציא שיחות טלפון, לראות. מי שרוצה לבדוק, יכול לבדוק לעומק. אלה מחירים אחרים, זה סגנון אחר של עבודה. זה לא יכול להגיע לכמויות כאלה.
היו"ר זהבה גלאון:
בנות כמה הנשים האלה?
עצורה א':
25, 30. יש גם בחורה בת 35, אחת בת 38, ויש 18. בכל מקרה, הבנתי היום שכולן באות עם דרכון לא שלהן, כי אני רואה פה בנות. כל אחת עושה מה שהיא רוצה, היא יכולה להיות בת 30 ושיהיה כתוב בדרכון שהיא בת 24 וההיפך.
אני רוצה להגיד לומר לך, זהבה, בחוק הזה יש בהחלט גורם מרתיע אבל אי אפשר לממש אותו על כל אחד. לפי דעתי הקריטריון של הקנייה והמכירה - אני לא מבינה הרבה, רק עכשיו אחרי חודש הצלחתי להתמודד עם כתב האישום שלי - צריך להיות אחר. אחרת כל בחורה שלא ימצא חן בעיניה משהו - עזבי רגע את הקטע של הזנות - תגיד "הם קנו אותי". הן מגיעות לפה, אחרי חודש-חודשיים הן מבינות, הן לא טיפשות, הן לא דביליות.
מיכל לוצקי:
זה לא הולך ככה.
עצורה א':
על פי החוק מספיק שבחורה אומרת שהיא יודעת שקנו אותה.
היו"ר זהבה גלאון:
זה לא מספיק. זה לא עובד כך, צריך להוכיח.
עצורה א':
כשהבחורה אומרת שאני קניתי אותה, חובת ההוכחה חלה עליי ועליה. לא?
מיכל לוצקי:
חובת ההוכחה חלה על המדינה להוכיח שבאמת קנית אותה.
עצורה א':
אבל אם היא אומרת שאני קניתי אותה?
מיכל לוצקי:
צריך להראות כסף.
עצורה א':
אם אין כסף והיא מבינה שקנו אותה, זה לא מספיק?
מיכל לוצקי:
זה לא מספיק.
עצורה א':
אם כך, תשמעו ממני בקרוב. חייבים לעושת משהו, כי כל בחורה בה לפה, אחרי חצי שנה. כל בחורה אחרי חודשיים-שלושה-ארבעה, יכולה ללכת להתלונן. נכון, זה גורם מרתיע.
היו"ר זהבה גלאון:
באמת אי אפשר שסתם כל אחת תלך להתלונן.
עצורה א':
תודה. אל תחשבו שאני חושבת שהכל לגמרי לבן, יש דברים בגו, לא סתם קמה חברת הכנסת יעל דיין או זהבה גלאון והחליטה לטפל בזה, אני מבינה שיש דברים שליליים, אבל לדעתי חובת המדינה לחקור קצת יותר, כי 99% מהבנות שמגיעות לפה יודעות למה הן מגיעות. מההתרשמות שלי, בשלושה-ארבעה שבועות שאני פה, כל בחורה שמגורשת מפה רוצה לחזור. אני ממש מצטערת לומר ש-99% מן הבנות שמגיעות לפה, איכשהו עם החבר שלה, עם הדוד שלה, רוצה לחזור. תוך שלושה שבועות, חודש, חודשיים, שם מסדרים להן, לא אנחנו מסדרים להן, להגיע לפה. זה שורש הבעיה.
שיחה עם אישה שבאה ממולדביה ועבדה במכון ליווי
היו"ר זהבה גלאון:
אנחנו חברי ועדת החקירה בנושא סחר בנשים. (למתורגמן) תגיד לה שהיא לא צריכה להגיד לנו שום שמות, אנחנו רוצים לדעת רק מה הפרוצדורה.
עצורה ב':
(תרגום) הגעתי באפריל בשנה שעברה, אני בישראל שנה ומשהו.
שוטר:
היא עצורה מ-26 במאי.
היו"ר זהבה גלאון:
איך הגעת לישראל?
עצורה ב':
(תרגום של דבריה) היא הגיעה לארץ וגירשו אותה כי אמרו לה שהיא צעירה מדי ולא יכולה להיות שהיא באה כתיירת. בת כמה את?
עצורה ב':
בת 22.
(תרגום) בפעם השנייה הגעתי במעבורת מקפריסין דרך חיפה.
(תרגום של דברי העצורה) כולם ירדו והיא ירדה. היא לקחה טקסי לתל-אביב. היתה לה חברה שהיתה גם בישראל, היא סיפרה לה שאין כמו ישראל, שמצויין פה, תבואי, תראי, אם אתה רוצה אפשר גם להרוויח שם. אם תרצי לעבוד, תעבדי. אם לא תרצי, לא תעבדי. תבואי ותראי מה שאת רוצה, יש הרבה מכוני ליווי. היא בפירוש אמרה לה במה היא באה לעבוד. אפשר למצוא במודעות בעיתונים.
היו"ר זהבה גלאון:
אבל היא לא ידעה משהו ספציפי, היא באה באופן כללי ויש לה חברה שאמרה לה שהיא תוכל למצוא עבודה במכוני ליווי.
עצורה ב':
(תרגום) במולדביה הייתי אחות, אין לי תעודת זהות, אף אחד ייקח אותי לעבודה פה. בכלל לא ידעתי עברית, עכשיו לאט-לאט למדתי עברית.
(תרגום של דברי העצורה) היא התחילה להתעניין אם יש מכון בקרבת מקום ומישהו כיוון אותה. היא צילצלה למכון ליווי, באה למכון, שאלו אותה: את רוצה לעבוד? היא אמרה: כן, אני רוצה לעבוד. היא באה עצמאית. הסבירו לה את התנאים במקום.
היו"ר זהבה גלאון:
מה התנאים?
עצורה ב':
(תרגום של דבריה) אם את רוצה, את יכולה לגור במכון. אם לא, תשכרי דירה או תגורי במלון. זה תלוי בה, היא יכולה להחליט, אף אחד לא מכריח אותה.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה שעות עבודה ביום?
עצורה ב':
(תרגום של דבריה) מ-10:00 בבוקר עד 12:00, 1:00 בלילה, הכל בהתאם למצבה, לאיך היא מרגישה. אם היא אומרת שלא טוב לה, לא צריך.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה קליינטים יש לך?
עצורה ב':
(תרגום) 5-6 קליינטים ליום.
היו"ר זהבה גלאון:
מה התשלום?
עצורה ב':
(תרגום) לחצי שעה 100 ₪. על כל קליינט היא קיבלה 100 ₪ והחלוקה היתה בינה לבין בעל המכון 50 הוא, 50 היא.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה בנות היו במכון הזה?
עצורה ב':
(תרגום) שלוש נשים. אחת היתה ישראלית עולה חדשה.
היו"ר זהבה גלאון:
הדרכון שבאת איתו הוא דרכון שלך או דרכון מזוייף?
עצורה ב':
(תרגום) היא הגיעה לארץ עם דרכון אמיתי שלה, הוא הלך לאיבוד ואז היא קנתה דרכון מזוייף.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה הוא עלה?
עצורה ב':
2,000 שקל.
היו"ר זהבה גלאון:
מי שילם?
עצורה ב':
(תרגום) היא בעצמה. הציעו לה גם תעודת זהות אבל היא לא נראית יהודייה אז היא פחדה. היא לא נשואה. לפעמים המשטרה עצרה אותה לבדיקה.
היו"ר זהבה גלאון:
איפה המשטרה עצרה אותך, ברחוב או במכון?
עצורה ב':
(תרגום) ברחוב.
היו"ר זהבה גלאון:
איפה גרת?
עצורה ב':
(תרגום) היא גרה במכון שבו היא עבדה. המכון הוא דירה, היא היתה עובדת וגרה באותו מקום. היה לה חדר משלה. בימי מחזור היא לא עבדה.
היו"ר זהבה גלאון:
היו כאלה שעבדו במחזור?
עצורה ב':
(תרגום) כן. לא הכריחו אותם לעבוד בימי מחזור, הן עשו את זה בשביל להרוויח עוד כסף.
היו"ר זהבה גלאון:
על מה את עצורה?
עצורה ב':
(תרגום) ראשית, על דרכון מזוייף. אשרת השהייה נגמרה ואין לה הדרכון שלה.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה זמן את בבית המעצר?
עצורה ב':
(תרגום) ארבעה שבועות. יש לה הרבה ידידים, מגיעים ידידים שהיא מכירה הרבה שנים.
היו"ר זהבה גלאון:
(למתורגמן) למה היא עדיין במעצר? למה היא לא גורשה?
עצורה ב':
(תרגום) לא אומרים לה כלום.
היו"ר זהבה גלאון:
היא מעידה נגד מישהו?
עצורה ב':
(תרגום) היא אומרת: אני אשמה בעצמי, אין לי נגד מי להעיד. היא הגיעה לבד.
רפ"ק צלילית ויטלזון:
יש לה כתב אישום על שב"ח, על שימוש במסמך מזוייף.
תמי ברוך:
למה לא מגרשים אותה?
רפ"ק צלילית ויטלזון:
היא צריכה להישפט קודם.
מיכל לוצקי:
היא היתה בבית משפט? היא חייבת להגיע לבית משפט תוך14 יום.
שוטר:
אם יש לה הליך פלילי, אם היא תגיע לבית משפט. אם אין לה הליך פלילי, פשוט מחכים לגירוש.
תמי ברוך:
כבר עבר פרק הזמן שבו צריכים לגרש. אם היא מודה, אין שום סיבה לא לגרש אותה.
מיכל לוצקי:
יש לה כתב אישום?
שוטר:
היא אומרת שהיא לא היתה בבית משפט. אין לה פה קרובי משפחה, רק חברים.
רפ"ק צלילית ויטלזון:
המדינה יכולה להחליט אם היא מגישה נגדה כתב אישום.
שוטר:
היא אומרת שהיא לא היתה בבית משפט אף פעם.
מיכל לוצקי:
לפי חוק הכניסה לישראל חייבים להביא אותה לבית משפט.
תמי ברוך:
אחרי 14 יום חייבים להביא אותה לבית משפט, אבל אחרי שלושה ימים אפשר כבר לגרש אותה.
שוטר (המתורגמן):
אפשר לבדוק בחומר המשפטי שלה. תוך 24 שעות מהרגע שעוצרים על שהייה בלתי חוקית, מגיע מישהו ממשרד הפנים ומראיין את העצורים. היא אומרת שהיה מישהו ממשרד הפנים שדיבר איתה.
תמי ברוך:
מתי באו ממשרד הפנים?
שוטר:
ביום השני כבר הגיע מישהו.
מיכל לוצקי:
תוך 14 יום חייבים להביא אותה לבית משפט.
תמי ברוך:
או לגרש אותה. אין לה דרכון. האם הקונסול שלה היה פה לאמת את האזרחות שלה?
עצורה ב':
(תרגום) היא כבר חודש פה, ואף אחד לא מתעניין ולא יודע שום דבר.
תמי ברוך:
זה נשמע מוזר, כי כשיש בעיה של זיהוי מזוייף, מזמינים את הקונסול והוא בא כדי לאמת את האזרחות.
מיכל לוצקי:
לפי החוק החדש, תוך 24 שעות צריכה לבוא שרון בבלי ממשרד הפנים. אחרי כן, תוך 14 מתכוננים לגרש. אם לא מגרשים תוך 14 יום, חייבים להביא אותה בפני בית משפט.
תמי ברוך:
צריך לבדוק את העניין.
רחמים מלול:
(למתורגמן) תשאל אותה: אם יגרשו אותה, היא תעשה מאמץ לחזור? את האמת.
עצורה ב':
(תרגום) אפילו אם היא תרצה, היא לא יכולה כי היא כבר רשומה במחשב.
רחמים מלול:
טוב פה בארץ?
עצורה ב':
יותר טוב מבמולדביה. שם הייתי שנה וחצי אחות ב-50 דולר לחודש. זה כסף?
תמי ברוך:
היא לא היתה בבית משפט?
עצורה ב':
בכלל לא.
שוטר:
יש כאן צו משמורת ממשרד הפנים.
מיכל לוצקי:
אנחנו מנסים עכשיו לברר למה היא לא היתה בבית משפט ולמה לא מגרשים אותה.
סנ"צ יוסי קריספין:
נדמה לי שמחר היא טסה. עכשיו היא בהליכים, כי אין לה דרכון. קודם כל צריך לאתר טיסה, זה לא כל כך פשוט. כשמאתרים טיסה, אומרים לה שיש לה מחר טיסה, עושים תיאום טיסה.
שוטרת:
אני בעצמי מטפלת בה, אנחנו נוסעים עם החבר שלה כל הזמן לסדר דברים בחוץ.
תמי ברוך:
היא יודעת שהיא מועמדת לגירוש?
שוטרת:
היא יודעת, בטח. אני בעצמי דיברתי איתה ויש פה בחורה בחדר שלה שמתרגמת לה.
סנ"צ יוסי קריספין:
היא חותמת על מסמכים. אומרים לה: איפה יש לך כסף, איפה יש לך בגדים. בוודאי שהיא יודעת. הבעיה שלנו היא שכל המדינות האלה של ברית המועצות לשעבר, לא כל הקונסולים מוכנים לבוא לבקר. יש כאלה שמתייחסים, יש כאלה שבכלל לא מתייחסים. צריך לרכוש כרטיסי טיסה. אנחנו מבקשים שיפסיקו לגלגל את זה למשטרה.
רחמים מלול:
אתם צריכים להשתדל לשחרר אותה כמה שיותר מהר, כדי לפנות פה מקום. היא סתם מוחזקת פה.
סנ"צ יוסי קריספין:
יש הליך מינהלי ואנחנו בכלל לא צד בו. משרד הפנים היה צריך לטפל בזה.
עצורה ב':
(תרגום) ישראל היא יפה, בית הסוהר לא יפה. הזכרונות מבית סוהר - רק זה מה שירחיק אותה מישראל.
אף אחד לא שואל למה, בארבעת השבועות האלה היא כל הזמן אמרה "יש לי כסף לכרטיס" ואף אחד לא התייחס אליה. היא איבדה את הדרכון, אבל זכרה את המספר.
היו"ר זהבה גלאון:
היא מתלוננת שמחזיקים אותה כאן יותר מדי זמן שלא לצורך.
מיכל לוצקי:
תוך 14 יום היא אמורה להיות בבית משפט.
שוטר:
הטענה שלה היא, שהיא נמצאת פה כבר כמעט חודש ואף אחד לא מתעניין בה, לא שואל.
היו"ר זהבה גלאון:
היא שואלת למה זה לוקח כל כך הרבה זמן. יש בנות שלא היה להן כסף לכרטיס, ולה היה כסף. זו נקודה מאוד חשובה.
תמי ברוך:
יש בעיה שאם אין דרכון או הדרכון מזוייף, צריך להביא את הקונסול שיאשר שהיא נתינה של ארצו. הקונסולים לא תמיד רוצים לבוא.
סנ"צ יוסי קריספין:
השאלה למה היא נשארת פה כל כך הרבה זמן. הסברתי בהתחלה שבעיקר אני סובל כי אני בעל האכסניה פה ואני מחזיק אותה. למרות שהיא לא בעייתית, אני לא רוצה להחזיק אותה אפילו יום אחד. היא צודקת מאה אחוז, בגלל זה שהיא עבדה במכון ליווי היא לא צריכה להיות בכלא. הבעיה היא שזה נופל בין הכסאות, אנחנו כמשטרה מבצעים את המעצר הראשוני ל-24 שעות. אם אין עבירה פלילית, בדרך כלל אנחנו משתדלים לסגור את התיק ולהשאיר את השב"ח. עכשיו מתחיל סיפור של משרד הפנים. משרד הפנים צריך להוציא צו משמורת. הסיפור הזה לא עובד בקלות למרות שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה יוצא מן הכלל מצידנו. בשישי-שבת משרד הפנים לא עובד. זאת אומרת, אם היא נופלת אצלנו בשישי-שבת, אין מי שיוציא צו משמורת, אז יכול להיות שישחררו אותה בלי לגרש אותה. הבעיה שלנו היא הנושא של תיאום טיסות. בעיקר מולדביה וכל הארצות האלה, השגרירים שלהם בכלל לא מתעניינים בהן ואז אנחנו במשטרה צריכים להתעסק בנושא של תיאום טיסות. לא כל מטוס מוכן לקבל, צריך לתאם טיסה מיוחדת שבה מוכנים לבדוק אותה. בדרך כלל לנשים האלה אין דרכונים, הרי הכל זיוף, צריך לאתר את הדרכון, להוציא דרכון זמני. זה סיפור.
היו"ר זהבה גלאון:
ארבעה שבועות?
סנ"צ יוסי קריספין:
זה לוקח זמן. אנחנו לא רוצים להחזיק אותה פה יום אחד. אני גם סובל וגם הופך להיות הכתובת לטענות. הרי יש לי מלחמה עם יחידות המחוז כשהן מביאות לי בחורה כזאת - אני לא רוצה אותה כאן. יש לי פה עברייניות, ואני מעדיף להחזיק פה רוצחים ואחרים, לא אנשים כאלה. הבעיה היא שיש פה מספר מערכות שמטפלות בעניין אחד, כאשר כל אחד מתנער מהדבר המרכזי.
מיכל לוצקי:
למה היא לא הגיעה לבית משפט?
סנ"צ יוסי קריספין:
היא לא צריכה להגיע לבית משפט. זה הליך מינהלי, אחרי 14 יום יש ועדה מיוחדת של משרד הפנים שהם צריכים להאריך את המשמורת.
מיכל לוצקי:
שרון בבלי אמורה להגיע תוך 24 שעות, והיא גם היתה פה אחרי 24 שעות. אחרי 14 יום היא צריכה להגיע לשופט.
סנ"צ יוסי קריספין:
אני אומר שוב. זה לא הליך שיפוטי. זה הליך של משרד הפנים, הליך מינהלי לחלוטין. בית המשפט בכלל לא מוכן לדון בזה.
מיכל לוצקי:
היא עברה את ההליך הזה?
סנ"צ יוסי קריספין:
כן, ברגע שהיא עברה את ה-14 יום.
היו"ר זהבה גלאון:
מתי היא טסה?
סנ"צ יוסי קריספין:
אני מאמין שהיום או מחר, כך הבנתי.
היו"ר זהבה גלאון:
תודה רבה.
עצורה ב':
(תרגום) אני צריכה להגיד לך תודה.
שיחה עם בעל משרד ליווי
סנ"צ יוסי קריספין:
נמצאים פה חברי כנסת מהוועדה החקירה הפרלמנטרית בנושא של סחר בנשים. מעניין אותם כל הנושא הזה, איך זה מתבצע, איך זה מתרחש. הם רוצים להכיר את העניין.
היו"ר זהבה גלאון:
אנחנו נפגשנו כאן היום עם אנשים שקשורים בנושא של סחר בנשים. אנחנו מנסים לעמוד על היקף התופעה, לדעת כמה נשים יש בארץ, איך מביאים אותן, איך מוכרים אותן, כמה זה עולה. אנחנו לא בית משפט ולא משטרה, תספר מה שאתה מרגיש שאתה יכול להגיד. מאוד מעניין אותנו לדעת למה נעצרת, כמה זמן אתה פה.
עצור ג':
אם כל אחד מהעצורים יתחיל להגיד "אני לא אשם", זה כבר נראה מצחיק. אבל יש אנשים שעוסקים בסחר בנשים ומסתובבים חופשי, עובדים כמו סוכנים סמויים - שודדים וסוחרים, פושעים הכי גדולים, ובגלל שהם סמויים אנשים נמצאים פה במעצר. זו אחת הסיבות. בגלל שיחת טלפון שאתה מדבר על הנושא אתה עצור, כי אומרים שאתה מעורב בזה.
היו"ר זהבה גלאון:
אתה אומר שיש אנשים שעובדים עם המשטרה כסוכנים סמויים.
עצור ג':
אני לא יודע אנשים, אני יכול להגיד את השם, לא אכפת לי, כי הבן-אדם הזה כנראה יצטרך להעיד מולי. אם צריך, אני אגיד את השם.
היו"ר זהבה גלאון:
אני לא צריכה לדעת שמות, אני לא בית משפט.
עצור ג':
אם הבן-אדם הזה הולך כסוכן סמוי ואם הוא עשה עיסקה, אני חושב שהכסף היה צריך ללכת לבית משפט או למשטרה, לא לטובת דברים פרטיים כמו בניית וילות או דברים כאלה. על סמך זה שהוא סמוי אף אחד לא אומר לו לקחת נכסים מאנשים על זה שהוא פועל. קוראים לו אבי קופר. אם אומרים ברדיו שהבן-אדם עבד ארבע שנים ועבר את הגבול עם בדואי, אני לדוגמא לא מכיר אותם בכלל. אני בחיים לא הייתי עובר צד, גם מבחינה בטחונית וגם מבחינות אחרות. אחד כמוהו שיש לו קו פנוי, בטוח לא ייתן למישהו אחר שיתקרב לקו הזה כי הכסף בא ממנו. זה מה שאני יכול להגיד.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה זמן אתה בארץ?
עצור ג':
33 שנים, אני מהעלייה הראשונה.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה זמן אתה בבית המעצר?
עצור ג':
קרוב ל-40 יום.
היו"ר זהבה גלאון:
זו פעם ראשונה שנעצרת?
עצור ג':
פעם ראשונה.
היו"ר זהבה גלאון:
במה מאשימים אותך?
עצור ג':
בסחר בנשים. נתפסתי על-ידי סוכן סמוי שהשיחה שלי איתו היתה בטלפון, והטלפון היה בהאזנה. אמרו שחודשיים הוא היה אתי בקשר, בחקירה אמרו שארבע שנים הוא היה בקשר, אחרי זה אמרו שנה. זה לא סטבילי.
היו"ר זהבה גלאון:
מה עשית? הבאת נשים? במה עסקת?
עצור ג':
היה לי משרד ליווי.
היו"ר זהבה גלאון:
מה זה משרד? הוא עושה תיווך?
עצור ג':
משרד דיסקרטי.
היו"ר זהבה גלאון:
אנשים ידעו לפנות למשרד ולבקש שירותי ליווי, ואתה היית מפנה אותם לכל מיני בתי מלון?
עצור ג':
לא אני, הפקידות.
היו"ר זהבה גלאון:
כשאני אומרת אתה, אני מתכוונת לעסק שברשותך. המשרד הפעיל גם את הנשים, איך הגישו הנשים האלה לארץ?
עצור ג':
לארץ כל אחת הגיעה מרצונה. היא יודעת בדיוק למה היא באה.
היו"ר זהבה גלאון:
אתה לא עסקת בהבאת הנשים לארץ, זה לא היה החלק שלך. החלק שלך היה אחרי שהן כבר בארץ.
עצור ג':
חלק מהעסק היה כשהן כבר בארץ ועבדו במשרד ליווי, עם חלק הייתי מעורב במשהו מסויים עם מישהו שהביא ישר למשרד שלי.
היו"ר זהבה גלאון:
זאת אומרת היה מישהו שהביא נשים למשרד שלך. על כמה נשים אנחנו מדברים?
עצור ג':
חמש-שש נשים. בדרך כלל יש פרסום "דרושות לעבודה". אם יש כאלה שבמקום אחד לא מסתדרות, דרך הפרסומת הן מגיעות למקום אחר. או שהן מגיעות דרך הנשים שמגיעות.
היו"ר זהבה גלאון:
איפה גרו חמש-שש הנשים הללו?
עצור ג':
בבתים פרטיים, כל אחד בבית שלה עם מפתחות, טלוויזיה בכבלים ו-YES וכל מה שצריך.
היו"ר זהבה גלאון:
כלומר, הן לא הוחזקו במקום סגור, הן גרו בתנאים טובים.
עצור ג':
תנאים מעולים.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה אישה כזאת מקבלת על כל קליינט?
עצור ג':
זה אני לא יודע.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה אתה הרווחת? אני שואלת, מה שאתה לא רוצה אל תענה.
עצור ג':
אני אענה לך. יש גם הוצאות - פרסום, משרד.
היו"ר זהבה גלאון:
אני מבינה שיש לך הוצאות של משרד ופרסום. כמה גובים מכל קליינט שאישה כזאת מקבלת?
עצור ג':
אני לא יודע, זה משתנה לפי זמן.
היו"ר זהבה גלאון:
כמה משלמים לחצי שעה?
עצור ג':
אני לא יודע, אני לא רוצה סתם להגיד. יש אירוח שיכול לקחת שש שעות, כל הלילה, גם יומיים. זה לא חייב להיות בבית מלון, אירוח יכול להיות גם במסעדה, במועדונים. כל אחת מהבנות האלה יודעות למה היא באה לארץ, וגם כשהן מגורשות מפה, הן חוזרות למקום שהן נולדו ומשם עוד פעם לחוץ לארץ, הן מוצאות מקום אחר. יש כאלה שמגיעות לארץ כבר פעם רביעית וחמישית.
היו"ר זהבה גלאון:
ממה שאנחנו מתרשמים, רוב הנשים שמגיעות יודעות למה הן באות. כולן יודעות שהן באות לעבוד בזנות.
עצור ג':
אבל יש פה בעיה קצת אחרת. בחורה כזאת, לפעמים יוצא מצב שבחקירה מציעים לה דברים, לדוגמא "תיתני עדות ככה, או תעשי ככה, ותמורת זה אם את רוצה להישאר עוד שנה, תעבדי עוד שנה". ואז יש לה אישור לעבוד.
היו"ר זהבה גלאון:
תמורת ההפללה, אתה אומר שאומרים לה להפליל.
רחמים מלול:
עליך התלוננו בחורות שעבדו אצלך?
עצור ג':
התיק שלי עוד לא מורכב. אני לא יודע מה התלוננו.
רחמים מלול:
רק על סמך השיחה עם הסוכן הסמוי עצרו אותך?
עצור ג':
היתה לי שיחה איתו בטלפון.
רחמים מלול:
והשיחה עסקה בקנייה ומכירה?
עצור ג':
לא, השיחה היתה על העברת כסף מרוסיה. אני לא בטוח, אבל גם שמעתי שהבחורה מקבלת 150 או 200 שקל ביום מהחוקרים על סמך זה שהיא תעיד נגדי. מלמדים אותה בדיוק איך להגיד ומה להגיד, אותה בחורה שרוצה להישאר בארץ.
רחמים מלול:
לפי המידע שיש לך, יש הרבה סוחרים גדולים בארץ שלא עצורים, שעוסקים בתחום הזה של יבוא, מכירה, תיווך?
עצור ג':
אם היה אפשר להיבדק במכונת אמת, הייתי נבדק. אני מדבר על בן-אדם אחד לא בגלל כעס שאני עצור היום בגללו, אם מגיע לי עונש אני אקבל אותו. אבל פשוט הבן-אדם הוא סוחר גדול; אני מבין שרוצים לעצור את הקו הזה, ובטח שבעזרת השם כשאני אשתחרר כמובן שאני לא ממשיך לעבוד. אבל אני ספציפית - ויש עוד הרבה אנשים - מדבר על בן-אדם אחד שהוא יבואן בכמויות אסטרונומיות. לא מדובר על 20-30, זה יכול להיות כמות כזאת בכל שבוע.
היו"ר זהבה גלאון:
איך הן מגיעות, דרך נתב"ג או מצרים?
עצור ג':
יש לו קווים מסודרים עם כספים, עם הכל.
רחמים מלול:
וידוע לך רק על סוחר אחד כזה גדול או שיש עוד?
עצור ג':
אני בטוח שאם היית עובר בכל מכון בתל אביב, בכל דירה דיסקרטית, היית שומע את השם הזה. אם זה לא באותו מקום, אז דרך אנשים שמתעסקים בזה. אם היית שואל למעלה מ-90 אחוז מהנשים מי הביא אותן לכאן, היית שומע את השם הזה.
רחמים מלול:
ואתה חושב שהוא לא עצור בגלל שהוא משתף פעולה עם המשטרה?
עצור ג':
אני לא חושב, אני בטוח.
רחמים מלול:
גם את הנקודה הזאת אנחנו צריכים לברר.
עצור ג':
אני בטוח.
רחמים מלול:
במה הוא משתף פעולה עם המשטרה, לדעתך? בזה שהוא מסגיר אותך בשיחת טלפון?
עצור ג':
יש לי עורך דין שאני מסרתי לו את כל החומר שצריך, בני נהרי, העורך דין שלי אמר שהוא יטפל בנושא הזה. אם רוצים להפליל ולהעניש בן-אדם, אם יש ראיה שעשית עיסקה חיה עם השם שלי, עם הכל, סכום כסף - זו ראיה, זה הולך לבית משפט; אי אפשר ללכת שמאלה או ימינה, זו הוכחה. אבל על סמך הרבה עסקאות כאלה אם היו, היום בן-אדם מתפרנס וממשיך לעבוד ובונה וילות ופותח מכונים ובנוסף לזה נותן ביטחון על סמך זה שהוא סמוי.
תמי ברוך:
מה ההבדל בין מכון ליווי למשרד?
עצור ג':
משרד ליווי זה משרד שעובד בבתי מלון.
תמי ברוך:
אבל אתה המעסיק של הבנות האלה.
עצור ג':
לא מעסיק, מעורב, משותף עם עוד כמה אנשים. מכון זה מקום שנמצא בבעלות של מישהו, זה גם רמה קצת אחרת. זה מה שרציתי להגיד.
היו"ר זהבה גלאון:
מה אתה יכול להסביר לנו עוד? מה אתה חושב שחשוב שנדע? על כמה כסף אנחנו מדברים בתעשייה הזאת?
עצור ג':
אני יכול להגיד שאם הנושא הזה כל כך מעניין, אתם צריכים לדבר גם עם הבנות, לשמוע אם יש בכלל דבר כזה כליאה. אני לא אומר, יש אולי מקומות כאלה, אבל הרוב לא. למה הסיבות שהן באות, יש כאלה שהן פעם חמישית ושישית בארץ. דבר אחר, אם יש ראיות להפליל מישהו, שיבדקו קצת יותר לעומק.
היו"ר זהבה גלאון:
איפה המשרד הדיסקרטי שלך?
עצור ג':
באילת. אם הבן-אדם התעסק, שיבדקו רק יותר לעומק, זה הכל. אם הוא סמוי, עוד יותר לעומק.
רחמים מלול:
אותו אדם שאתה מדבר עליו, אתה חושב שהוא מייבא את הנשים האלה כולן מרצונן?
עצור ג':
קו מסודר זה מפה כלפי חוץ לארץ. ברגע שיש לו אנשים, זה קו מסודר מחו"ל, הבן-אדם גם מדבר ערבית, ומביא אותן ממצרים או משדה התעופה. קו מסודר זה מכל הבחינות.
היו"ר זהבה גלאון:
עדיין באים דרך שדה התעופה?
עצור ג':
אם יש אחד כזה שיש לו קו מסודר, כל אחד שמתעסק בזה עובד איתו.
היו"ר זהבה גלאון:
אז אתה עבדת מולו, מול הקו המסודר שלו.
עצור ג':
לא מול הקו, מול הבן-אדם הזה. בכל מקום תשמעו את השם שלו. אם תלכו למקומות שעבדו או עובדים עם הנשים, תשמעו את השם הזה. יש פה הרבה שעצורים בגלל השם הזה, והבן-אדם הזה אני יודע שגם היום הוא עובד והוא סמוי.
תמי ברוך:
כמה הוא גובה על כל בחורה שהוא מביא?
עצור ג':
אחת הסיבות שלא נוח לו להעביר את הקו הזה למישהו אחר, זה כסף. כי אם הוא לוקח X כסף מהבדואי או מישהו אחר שעובד אצלו - לדוגמא אני לא יכול להתערב כי הוא מפסיד את הקו. אם עולה לו X, הוא דורש XY, פי שלושה או יותר. האשמה שלי היא שאני עבדתי והייתי בקו, כשאני לא עבדתי בכלל עם בדואים.
היו"ר זהבה גלאון:
אתה עבדת מולו. גם היום וגם בכל מיני מקומות שפגשנו אנשים, תמיד יש את ההבחנה בין מנהל משרד דיסקרטי, מנהל מכון ליווי, הבעלים של המכון. מכולם אנחנו מבינים שמדובר בכסף מאוד גדול. תן לי הערכה, אל תגיד לי כמה אתה הרווחת, אני לא מדבר עליך, שיהיה לי מושג על מה אנחנו מדברים.
עצור ג':
גברתי, אני יכול להגיד דבר אחד. כל בעל משרד או בעל מכון ערב לכסף שלו. אני לא יכול לענות על מישהו אחר. יש אחד שנותן בית עם בריכה, עם טלוויזיה בכבלים ועם הכל, יש אחד שלא נותן לא כבלים ולא כלום כדי להכניס לכיס הרבה יותר כסף. אחד אולי יותר נותן להרוויח לטובת הבחורה עצמה.
היו"ר זהבה גלאון:
על מה אנחנו מדברים, על איזה היקפים?
עצור ג':
אני לא יכול להגיד לכם.
היו"ר זהבה גלאון:
הבנתי, התשובה ברורה. אמרת שזו פעם ראשונה שנעצרת. אתה הרבה שנים בתחום הזה?
עצור ג':
ארבע-חמש שנים אני עוסק בתחום.
היו"ר זהבה גלאון:
יש לך גם יתרון של השפה.
עצור ג':
קראתי בעיתונות שיש משרדים שקשורים בסמים ודברים כאלה. אני רוסי ולא שותה בירה, לא שותה אלכוהול ולא משתמש בסמים.
היו"ר זהבה גלאון:
יש משהו שאתה רוצה להגיד לנו, שחשוב לך שנדע חוץ מהעניין של אותו סוכן סמוי?
עצור ג':
זה מה שהטריד אותי כי אני בגללו עצור. אני גם לא מבקש שתבדקו אותי, אתם הרי לא חייבים, פשוט אם אתם חוקרים או מתעניינים בעניין הזה, אם לסגור את הקו הזה לגמרי תלכו מלמעלה.
רחמים מלול:
יש הרבה קווים כאלה?
עצור ג':
אם היית עוצר בן-אדם כזה, היית שומע ממנו הרבה יותר.
היו"ר זהבה גלאון:
בסדר, תודה רבה.
(עצור ג' יוצא)
סנ"צ יוסי קריספין:
הוא אמר לך מה שהוא רצה להגיד. על פי הממצאים של החוקרים, הוא בכיר. גם תשימו לב מה הוא אומר בין השורות. הוא אומר: אני לא מתעסק בקטן. אני נמצא בתמונה אבל אני לא מתעסק עם הבדואים.
היו"ר זהבה גלאון:
הוא אמר את זה במפורש.
רחמים מלול:
והסוחרים האמיתיים נמצאים בחוץ.
סנ"צ יוסי קריספין:
הוא אמר: אני לא מתעסק בקטן, אני השולט בשוק עצמו.
היו"ר זהבה גלאון:
לפי האופי שהוא דיבר, זה ברור. גם כשהוא נעצר אמרו שזה גדול הסוחרים שנעצרו.
סנ"צ יוסי קריספין:
תראו איך זה מתנהל, אני שומע את הסיפורים מהם. לפני חצי שנה היה פה בחור שהביא שתי בנות והיה מסיע אותן לים המלח, ולפעמים היה לוקח 2,000-3,000 דולר ללילה. באים אנשים אמידים מחוץ לארץ, מזמינים, הוא היה מלווה את הבנות עם מונית צמודה וממתין להן כל הלילה. זה לא רק הליווי למטרות מין, יש היום כל מיני אנשים - יש חברה, אתה מארח אנשים מחוץ לארץ ורוצה לפתות אותם שיקנו את המוצר שלך; תדע לך שחלק מהחבר'ה שמסתובבים אלו נערות ליווי. יש פה תעשייה שלמה.
היו"ר זהבה גלאון:
יוסי, תודה רבה שהקדשת לנו היום כמעט את כל היום שלך.
סנ"צ יוסי קריספין:
אני שמחתי לעזור לכם במשהו.
רחמים מלול:
עשית מעל ומעבר.
היו"ר זהבה גלאון:
תודה רבה.
הסיור הסתיים בשעה 14:00.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה