פרוטוקולים/סחר בנשים/3217
ירושלים, כ' בסיון, תשס"א
11 ביוני, 2001
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 5
מישיבת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא סחר בנשים
יום רביעי, כ"ג באייר התשס"א (16.5.01), שעה 10:00
נכחו:
חברי הוועדה: זהבה גלאון - היו"ר
תמר גוז'נסקי
אחמד טיבי
מרינה סולודקין
רחמים מלול
מוזמנים: יוסי סידבון - מפקד מחוז ת"א, המשרד לביטחון פנים
רונית מועלם - אגף חקירות, המשרד לביטחון פנים
שוקי בללי - ראש מחלק מוסר בימ"ר ת"א, המשרד לביטחון
פנים
פיני אבירם - ראש מחלק תשאול, המשרד לביטחון פנים
עודד ברוך - המשרד לביטחון פנים
חגי הרצל - המשרד לביטחון פנים
עדה פליאל פרוסמן - ממונה על טיפול בנשים, משרד העבודה והרווחה
בתיה כרמון - ממונה אשרות וזרים, משרד הפנים
רחל גרשוני - משרד המשפטים
אדריאנה באומל - הרשות לקדום מעמד האישה, משרד ראש
הממשלה
מנהלת הוועדה: תמי ברוך
קצרנית: רויטל יפרח
סדר היום: טיפול בנושא סחר בנשים בת"א
טיפול בנושא סחר בנשים בת"א
היו"ר זהבה גלאון:
אני מתכבדת לפתוח את הישיבה. ניצב יוסי סידבון הודיע שהוא מאחר כי יש תאונה באזור שער הגיא והוא יתעכב.
רצינו להקדיש היום את מרבית הישיבה למצב בתי הבושת או מכוני הליווי בתל-אביב ולדברים שנגזרים מהמצב בתל-אביב, אבל נחכה לדון בכל הסוגיה הזאת כשיגיע ניצב סידבון.
ננצל את ההזדמנות שנמצאים פה נציגים ממשרד המשפטים וגם ממשרד העבודה והרווחה וממשרדים נוספים. אנחנו סיירנו בכלא נווה תרצה. אחד הדברים שמהם התרשמנו משיחה עם הנשים שנמצאות בכלא, זה משהו שגם נגענו בו בקצרה בישיבה הקודמת, זו סוגיית העדות המוקדמת וכל הנושא של הרצון להעיד. אני רוצה להזמין את חברי הוועדה לישיבה נפרדת שאנחנו מתכוונים לערוך בשבוע הבא עם נציגי הפרקליטות, על כל הנושא של גביית העדות המוקדמת, על כל הנושא של הגנת עדים, על כל הסוגיה של נשים שמוכנות להעיד וחלקן נמצאות במקומות מוגנים כמו ששמענו בפעם הקודמת ממר אבירם, שנמצאות במעין אכסניה או אינני יודעת איך לקרוא למקום הזה ונרצה למקד יותר תשומת לב על האפשרות להקים מקלט מוגן.
בינתיים, אני מבינה שיש סיטואציה חדשה של חלופת מעצר, זאת אומרת, נשים שמוכנות להעיד יכולות להסתובב... גברת גרשוני, את יכולה לעדכן אותנו?
רחל גרשוני:
יש פסיקה שאומרת שלאור הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולאור ההוראות הפליליות של חוק המעצרים, אין להחזיק נשים כאלה ואין הצדקה להכניס אותן לכלא, אלא יש להחזיקן בחלופת מעצר. כרגע הן מוחזקות באכסניות והמשטרה מממנת את השהות שלהן באכסניות, שזה קצת בעייתי. כלומר, בעקבות הפסיקה של בתי המשפט המצב השתנה לגבי אלה שרוצות להעיד. הסדר מספק – אין, משום שאין מקלט.
היו"ר זהבה גלאון:
אנחנו יודעים שיש את האכסניות האלה, אבל קראתי פסיקה של שופטים שאמרו שגם במעונות המוגנים האלה לא צריך להחזיק אותן, אלא אם הן מתחייבות שהן תגענה להעיד והן יכולות להסתובב איפה שהן רוצות. האם יש סיטואציה כזאת, האם אנחנו יודעים על מקרים כאלה בעקבות החלטות שופטים?
פיני אבירם:
יש לי בחורה אחת ששוחררה, הגיע ערב וחתם עליה ערבות ...
היו"ר זהבה גלאון:
הערב כנציג הסרסורים?
פיני אבירם:
לא. מישהו שהיא ביקשה שיבוא, איזה ידיד או מכר שברישומי הפלילים שלו אין נושא של הסתה או עבירות פליליות בכלל. אבל, גם במעון שהן מוחזקות הן למעשה חופשיות שם. אנחנו לא מפקחים עליהן, אין שם שוטר ששומר עליהן. הן מסתובבות, הן עובדות, הן מטיילות וכולי. הדבר היחיד שהן נדרשות...
היו"ר זהבה גלאון:
עובדות, אתה מתכוון שהן ממשיכות לקבל לקוחות?
פיני אבירם:
יש כל מיני. יש כאלה שעובדות בניקיון ויש כאלה שעובדות בזנות. הדבר היחיד שאנחנו מבקשים מהן זה להימצא במקום כשאנחנו צריכים אותן לצורכי עדויות ואנחנו בקשר כמעט יום יומי איתן ולמעשה משלמים להן כספים, גם כי אנחנו דואגים למשל לטיפולים רפואיים שלהן כי אין להן שום ביטוח רפואי. למעשה, המשטרה מממנת את הטיפולים הרפואיים שלהן, כולל הפלות במקרים מסוימים, טיפולים גניקולוגיים וכל מיני דברים מהסוגים האלה ואפילו טיפולי שיניים. רובן הצליחו לתקן יפה מאוד את שיניהן בתקופה שהן נמצאות בחסות המשטרה.
למעשה, לא מדובר במעון מוגן, לא בצורה שאנחנו היינו רוצים לראות את זה, אלא הן נמצאות באכסניה כמו כל מתאכסן רגיל, העושה ככל העולה על רוחו. היה לי מקרה של אחת הבנות, שישבה באכסניה במשך 4 חודשים ויום לפני שהיא היתה צריכה להעיד היא נעלמה.
נסים מלול:
אלה שנמצאות במעונות גם מועמדות לגירוש?
פיני אבירם:
ודאי.
נסים מלול:
מדוע הן לא נשלחות לנווה-תרצה כמו...
פיני אבירם:
יש החלטה של בתי המשפט, שמי שמעידה ורוצה להעיד ומוכנה להעיד, לא תיעצר.
היו"ר זהבה גלאון:
זה כאילו תנאים יותר משופרים. מי שלא מוכנה להעיד – בכלא נווה-תרצה, ומי שמוכנה להעיד בעצם לא שוהה בין כותלי הכלא אלא מאפשרים לה לשהות במקום מחסה מוגן.
נסים מלול:
הן באות להעיד?
פיני אבירם:
כן, עד היום הן באו להעיד.
מרינה סולודקין:
אולי אנחנו מתעסקים בדברים השוליים? אני חושבת שזה לא כל כך חשוב. היינו בנווה-תרצה. יש להן תנאים מצוינים בכלא. לא צריך לדון כאן באכסניה מוגנת או בלתי מוגנת. אני חושבת שאנחנו לא מגיעים ללב הבעיה. יש תעשיה כזאת שיש מגייסים בחוץ לארץ ויש כאלה שמקבלים את הבנות כאן, יש סוחרים של נשים ויש מעונות ויודעים שלא אזרחי מדינת ישראל מתעסקים בזנות. על זה אנחנו צריכים לדבר.
רחל גרשוני:
אני לא מסכימה לדבר הזה משום שאני חייבת לומר, שתנאים מצוינים או לא מצוינים, יחסית לבתי כלא במקומות אחרים, נווה-תרצה הוא באמת לא כל כך גרוע. אבל הוא בית כלא. נשים שהן קורבנות, לא צריכות לשהות בבית כלא הן מבחינת המסר החברתי בדבר הזה והן מבחינת העובדה שזה בית כלא. אנחנו גם נפגשנו עם מנהלת הכלא והיא אמרה שאישה שנכנסת לכלא עוברת משבר מאסר. מה זה משבר מאסר? בן אדם נכנס לכלא כי...
מרינה סולודקין:
זה פמיניזם מערבי ופמיניזם אמיתי...
רחל גרשוני:
זה לא פמיניזם, זו אנושיות.
מרינה סולודקין:
אנחנו כאן לא כדי לדבר על בעיות הומניטריות. יש לנו בעיה פלילית גדולה מאוד. הברחת אנשים, סחר בנשים, זנות בכפיה ואני רוצה להתעסק בזה ולא בדברים יפים.
רחל גרשוני:
אני אלך לשיטתך: ההצהרה שלי היתה רק כרקע. לפי דעתי הא בהא תליא. את רוצה לפעול נגד תעשיית הזנות ובתעשיית הסחר בזנות. אם פועלים נגד זה צריך משפטים, צריך עדות. איך אנחנו משיגים עדות? לכן בארצות אחרות יש מה שנקרא טראומה אחרי מקרים כאלה. לא תמיד הנשים מוכנות להעיד. הכלא הוא לא המקום המתאים, כדי שהן תוכלנה לגבש החלטה להעיד. לכן, בבלגיה למשל, נותנים מה שנקרא תקופת הרהור של 45 שעות.
מרינה סולודקין:
אלה שבאו מברית המועצות, אני מכירה את המנטליות שלהן. אל תדברי איתי על טראומה. חלק מהן מתעסקות בזנות מקצועית ואנחנו צריכים לפסול כאן את כל התופעה.
היו"ר זהבה גלאון:
אנחנו לא נכנס עכשיו לויכוח העקרוני...
פיני אבירם:
אם אפשר להעיר הערה אחת: ביומיים האחרונים, מסתבר שדווקא בחורה שהיתה כלואה בנווה-תרצה, המעצר שם גרם לה לבוא ולבקש להעיד.
נסים מלול:
לכן שאלתי אותך קודם, מדוע אלה במעונות ואלה בבתי כלא. להיפך, כדי לאלץ אותן להעיד צריך להכניס אותן ל...
פיני אבירם:
אנחנו לא רוצים לאלץ אותן להעיד.
נסים מלול:
לא הבנות צריכות לשבת שם אלא אלה שמפעילים אותן.
היו"ר זהבה גלאון:
נכון.
נסים מלול:
הפתרון הקל שלכם זה להכניס אותן לשם. יש קשר של השתקה בכל הנושא הזה.
שוקי בללי:
אין שום קשר. אני מוכן להזמין אתכם אלי למשרד כדי לראות כמה דרכונים יושבים אצלי במשרד ויש בעיה איפה לשכן את הבחורות האלה. אני נותן להן אפשרות להתארגן מספר ימים, לעזוב את הארץ מרצונן, אפילו שהן לא מוכנות למסור עדות, אפילו עם תעודות מזויפות. אני יכול להראות לכם כמה תעודות מזויפות יש לי במשרד. זה לא פותר את הבעיה.
הבעיה היא באמת בעיה קשה. יש לי דרכונים, יש לי תעודות זהות, הבחורות האלה רוצות להישאר בארץ והן עושות הכל והן נעלמות ואף אחד לא יודע לאן. יש לי בחורה, שגמרה להעיד, השאירה את כל הדברים שלה ונעלמה. לפחות כלפי המצפון שלי, אני הופך את האדמה כדי למצוא אותה, כדי לדעת שלא הרגו אותה. אני לא יודע איפה היא. אנחנו נותנים להן הרבה אפשרויות ולדעתי לגרש אותן זו גם דרך, כי הן לא חוקיות פה. אנחנו לא יודעים בודאות איך הן נכנסות לכאן ואיך הן יוצאות.
אנחנו נתקלים בבחורות שלפחות שלוש פעמים יצאו ונכנסו לארץ וכל פעם בצבע שיער אחר ובשם אחר. אז יש בעיה ובתי הסוהר זה חלק מלפתור את הבעיה. לא בכל המקרים. למשל, יש לי בחורה בנווה-תרצה היום, שביום חמישי רצתי אחריה כדי שהיא תמסור עדות כי היא פנתה דרך כל הוועדות שהיא רוצה למסור עדות ורצנו לגבות ממנה עדות והיא התחיל לשחק אתנו. ואז, בית המשפט הגבוה לצדק נתן ביום ראשון החלטה וזה יושב לי על הגרון ואני צריך לתרגם את העדות ולנסוע שוב לנווה-תרצה, כי היא החליטה שעכשיו היא כן רוצה לדבר. אז הן לא הכי מסכנות. אם תראו איך הן מתנהגות אצלנו, לא תאמינו.
היו"ר זהבה גלאון:
אני רוצה להעיר הערה אחת ולקדם בברכה את מפקד מחוז תל-אביב שהיה תקוע בפקק. אני חושבת שאני יכולה לדבר בשם כל חברי הוועדה: כולנו שותפים להכרה שמדובר בנשים שהן הקורבנות ולכן קודם כל, אנחנו יוצאים מנקודת המוצא הזאת. איך מתמודדים, איך עוצרים את הסרסורים, איך מתמודדים אם מכוני הליווי בתל-אביב, את כל השאלות האלה אנחנו מיד נפנה למפקד מחוז תל-אביב.
אין ספק, שמדובר בנשים שהן קורבנות ומה שמדריך אותנו זה איך לסייע, חוץ מכל שאר הדברים שאנחנו חושבים שצריכים להיאבק בהם. איך לסייע לאותן נשים ומה הדרך האופטימלית, במסגרת הנסיבות שדנו בהן לא אחת, לסייע להן.
אני מניחה שחלק מן השאלות יופנו למפקד המחוז. אני רוצה לומר שאנחנו זימנו את הישיבה הזאת וקיווינו שהיא תתקיים בשבוע שעבר, אבל זה לא יצא. רצינו לזמן ישיבה דחופה על הנעשה בתל-אביב בעקבות אותה כתבה בערוץ 2, כתבתה של גל גבאי שבה ראינו בה איך מתבצע סחר בנשים. הייתי קוראת לזה שוק של בהמות כמעט, איך קונים נשים, איך מוכרים נשים. ראינו בעצם איך כאן, במדינת ישראל ולצורך העניין בתל-אביב, נעשה סחר עבדים מודרני.
שוקי בללי:
זה לא בתל-אביב, זה בכל הארץ.
היו"ר זהבה גלאון:
ברור.
פיני אבירם:
אני הבאתי את החומר, יש פה את הקלטת ויש גם ענישה בעקבות זה ביום האחרון, שנתיים וחצי מאסר.
נסים מלול:
זו היתה עסקת טיעון , לא?
היו"ר זהבה גלאון:
תיכף נדבר גם על הנושא של עסקאות הטיעון, כי יש לנו השגות גם על זה.
יוסי סידבון:
אנחנו לא נוכל להתייחס לזה, הפרקליטות תתייחס לזה.
היו"ר זהבה גלאון:
בסדר, יש לנו ישיבה נפרדת עם הפרקליטות בעניין הזה בשבוע הבא.
אני מקבלת את זה שזו תופעה ארצית, אבל אנחנו התכנסנו עם מפקד מחוז תל-אביב כדי לדבר על תל-אביב, כי אין ספק שתל-אביב זה המוקד המרכזי. למיטב ידיעתנו, תתקנו אותנו אם אנחנו טועים או שאולי אתם תתנו את הנתונים, כמה בתי בושת יש היום בתל-אביב?
אני רוצה להפנות כמה שאלות בתור שאלות פתיחה ותרגיש חופשי אדוני המפקד להתייחס לכל מה שאתה מוצא לנכון.
אני חושבת שאחת השאלות המתבקשות היא בעצם למה לא סוגרים את מכוני הליווי בתל-אביב או למה לא עוצרים את הסרסורים? האם אפשר לקבל נתונים כמה סרסורים נעצרו בתל-אביב וכמה נשים נעצרו בתל-אביב?
אנחנו שומעים יותר ויותר וראינו את זה עכשיו בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק ואני מתנסחת בזהירות, שיש קשרים מסוימים שמעידים על קשרים בין שוטרים לחלק ממכוני הליווי לחלק מהסרסורים. האם אפשר היה לקבל יותר פרטים בנקודה הזאת? על מספר החוקרים בתל-אביב שמענו בפעם הקודמת מפיני אבירם. האם אפשר להרחיב בעניין הזה, בכל הסוגיה של נשים שנמצאות במעצר לצורכי עדות? דיברנו על זה קצת קודם. אני פרשתי את רוחב היריעה ואם יש דברים שלא נגעתי ותרצה או תרצו להתייחס, בבקשה.
יוסי סידבון:
אתן כמה נתונים אינפורמטיביים לגבי התופעה, הן של הזנות ובעקבותיה גם של הסחר בנשים והעברת נשים ממכון אחד למשנהו או מאדם אחד לאחר.
בחלק מהתיקים, אנחנו פוגשים באישה שמתלוננת, לאו דווקא בתל-אביב. היא יכולה להתלונן גם בחיפה ומתיק אחד של מתלוננת אחת, אנחנו משוטטים בכל רחבי הארץ ועוברים
ממכון אחד למשנהו. היו לנו כבר תיקים שהתפרסו על מספר רב של מקומות ותיק בודד אחד הופך להיות תיק עב כרס עם הרבה מאוד קלסרים, עם הרבה מאוד עצורים וחשודים ושמעורבים בעניין הזה.
במהלך השנה האחרונה טיפלנו בכ-10 תיקים שמתייחסים לסחר בנשים. לא כל התיקים הם תיקים שהגיעו ומתלוננים עליהם. לגבי חלק מהתיקים, יזמנו פעילות כתוצאה ממידע שהגיע אלינו על מכירה של נשים. מיהרנו ואכן מצאנו את תהליך המכירה בעיצומו. במקרה אחרון שהגיע לכותרות בעקבות הפרסום של ערוץ 2, עשינו את פעולת הקניה בעצמנו. כלומר, אנחנו יזמנו את רכישת הנשים תוך כדי תיעוד של העסקה ועם הראיות האלה החומר הובא לבית המשפט וכפי ששמעתם, הושגה עסקת טיעון ואותו סוחר נשים יכנס לכלא.
מכל מקום, אני רוצה לומר שמדובר בחקירות מורכבות ומסובכות שלא תמיד זוכות לשיתוף פעולה של המתלוננות מטעמים שברורים לנו. מדובר בסכנה ממשית ופגיעה בהן בארץ ואם נגרש אותן אז בארץ המוצא שלהן. החשש הזה הוא חשש מוחשי ולכן הן חוששות לחייהן, הן חוששות להעיד וזה בשום פנים ואופן לא פשוט לקבל את שיתוף הפעולה שלהן ואנחנו בהחלט מדובבים אותן ואנחנו מטפלים בזה על מנת שהן יעידו.
לגבי היקף התופעה, אנחנו מדברים על מאות מכוני בריאות ועיסוי בארץ. בתל-אביב יש למעלה מ-100, עשרות משרדי ליווי, בתי בושת, גם זה בהיקף רחב של כמאות דירות שמשמשות לתחום הזה...
תמר גוז'נסקי:
מה ההבדל בין בתי בושת למכוני בריאות? זה אותו דבר.
יוסי סידבון:
זה אותו דבר, אלא שזה עסק בחוץ עם שלט וזה בתוך בית דירות מסודר כדירת מגורים, אבל באים לקבל את אותו שירות באותו מקום. זו דירה דיסקרטית ובחלק מהמקרים זה גורם למטרדים קשים מאוד לאוכלוסיה במקום, שלא מצפה לחיות במקום שיש תנועה ערה ביום ובלילה של כל מיני אנשים. זה בהחלט עושה מטרד של רעש וזה עושה מטרדים אחרים ובוודאי שאם יש ילדים שגרים באותו מבנה, זה בהחלט מציק. תלונות שכאלה, שמגיעות אלינו מטופלות במקום ואנחנו אכן מגיעים לאותם מקומות וסוגרים אותם. זאת הסיבה גם מדוע אותם מכוני בריאות כפי שהם נקראים, זזים מאותם בתי דירות לאותם מקומות שהשכנים לא יתלוננו ולכן המשטרה לא תגיע.
אני רוצה לומר, שכל הנושא הזה של עיסוק בסחר בנשים, זה לא דבר שמתארגן בצורה ספורדית, לא מאורגנת. בהחלט מדובר בארגון מסועף שמתחיל במדינות שמעבר לים, שמפיצות מודעות דרושים, מכינים ראיון כיסוי, הן עולות לארץ במסווה של צליינים או של תיירים או של עולים חדשים, עם תיעוד מזויף ונמצאת פה גברת כרמון, שתוכל לתת הרבה מאוד דוגמאות לכך. גם אנחנו, בפעילות שלנו לפני הרבה מאוד זמן, טיפלנו בנשים שהגיעו לישראל לעבוד בזנות עם תיעוד של נשים יהודיות שקיימות בחוץ לארץ ועם התיעוד שלהן הן עלו לכאן וקיבלו כיסוי מלא. אם אתה בודק את התיעוד שלהן, אז יש כזו אישה, זו יהודיה כשרה שחיה באוקראינה ואותה בחורה שנמצאת בארץ עם תיעוד שלה, היא לא אותו אדם. יש קושי גם לדעת מאיפה היא מגיעה...
נסים מלול:
אין שיתוף פעולה?
יוסי סידבון:
בחלק מהמקרים יש שיתוף פעולה, מקבלים על זה כסף ונכנסים באמצעות התיעוד הזה. אני רוצה לומר שרוב הנשים שמגיעות לעבוד כאן, בישראל, מגיעות מתוך ידיעה שהן אכן הולכות לעבוד בזנות. חלקן מגיעה לכאן מתוך ידיעה שהן הולכות לעבוד בנושאים אחרים ורק כאן
מתברר להן, שהן הולכות לעבוד בזנות. רובן המכריע יודעות היטב שהן מגיעות לעבוד פה בזנות והן מגיעות לכאן מרצונן ומתוך בחירה שלהן.
כמובן שכל הכניסה שלהן לישראל היא כניסה בעייתית ומורכבת מבחינתנו. המחשבה שניתן באמצעות סגירת גבולות למנוע כניסה של נשים, כבר הוכחה כבעייתית מאוד. גם אם במשרד הפנים ובמשטרת ישראל יעשו פיקוח הדוק על הכנסיות לישראל, יש קושי אמיתי למנוע כניסה של נשים לצורך עיסוק שכזה. חלקן מגיעות עם כרטיסי טיסה חוקיים לטיול ואתה לא יכול לחקור כל אחד שנכנס לישראל אם הוא בא כתוצאה מביקור האפיפיור או אם הוא מגיע מסיבות אחרות ולמנוע ממנו כניסה לישראל. בחלק מהמקרים חשדנו במישהי שמגיעה לעסוק בזנות. היא ניסתה לשכנע אותי שהיא באה לביקור משפחתי והסבתא שלה נמצאת בחוץ. באמת הסבתא שלה היתה בחוץ ולא מצאנו אותה, היא גורשה חזרה ונאלצנו לפצות אותה על עגמת הנפש שנגרמה לה, משום שהיא לא הגיעה לעבוד בזנות. צריך לזכור שהנקודה הזאת היא בהחלט בעייתית.
מאחר והפיקוח על שדות התעופה הוחמר, אמנם משרד הפנים ומשטרת ישראל פתחו את המנגנונים לזהות את אותן נשים שבאות לעבוד והיום יש קושי גדול יותר והרבה מאוד אנשים סורבו בכניסה לישראל. מדובר באותם אנשים שמארגנים את הנושא והם מצאו פעולות חלופיות אחרות, על מנת לאפשר את כניסתן, בין אם זה קרוז חד-יומי מקפריסין, הגעה לחיפה לסיור חד-יומי בישראל כאשר לא חוזרים לאוניה ובין אם הגעה במסלול האחרון שאנחנו מכירים אותו עכשיו היטב, הגעה ממדינות של חבר העמים בטיסה למצרים וממצרים במסע באמצעות חבורות של בדואים שמעבירים אותן את הגבול, חלקן עם גמלים, חלקן בטרקטורונים וחלקן ברגל. הן מגיעות לישראל וכאן נמכרות, כאשר אנחנו מודעים לכך שיש תעשיה שלמה של זיופים ואף אחת לא מגיעה עם הדרכון האמיתי שלה. הם מסתירים פה תיעוד מזויף ובהחלט תיעוד ברמה טובה וחלק ממחיר האישה נקבע למעשה על בסיס שני פרמטרים: איכות התיעוד המזויף והיופי של האישה.
כפי שראיתם בכתבה, בנושא של בחינות היופי, מדובר בבדיקות דקדקניות, מפשיטים אותן ובודקים אם יש מומים או אין מומים ובחלק מהמקרים גם אותם הבעלים מנסים לבדוק אם זה בסדר...
תמר גוז'נסקי:
למה בעלים? אולי הסרסורים...
יוסי סידבון:
הסרסורים שהם הבעלים של מכוני הליווי. העבריינים. מכל מקום, המחירים נעים בין 4,000 ל-12,000 ובנושא הזה יש תנועות ותנודות. חלקן מושכרות לחצי שנה, חלקן לזמן יותר ארוך, יש גם השכרות ליום. בנושא הזה, אני רוצה לומר שחל שינוי מאז מחצית שנה שעברה בעקבות יוזמת החקיקה פה של סחר בנשים והיום זה מוגדר כעבירה. אבל, גם לפני שזה הוגדר כעבירה אנחנו טיפלנו בזה, משום שכלפי אותן נשים מבוצעות עבירות רבות ביניהן אונס, כליאה, תקיפה, סחיטה וחטיפה.
כמובן, שכתוצאה מעיסוק בנושא הזה, מתפתחות מריבות בין כנופיות עבריינים על שטח שליטה וסחיטת דמי חסות וזה מגיע עד לכדי ירי וזריקת רימונים. היתה לנו גם התנגדות על רקע דתי, מי שזוכר את הצתת אותם המכונים וכמובן כפי שהדגשתי מקודם, זה גורם מטרדים קשים בכל המקומות שבהם יש אוכלוסייה תמימה שגרה במקום.
בנושא הזה, מבוצעות פעולות חקירה בעיקר על ידי היחידה המרכזית של מחוז תל-אביב. נמצאים פה שני נציגים של היחידה, מר שוקי בללי, ראש יחידת מוסר שלטעמי היא יחידה קטנה מאוד ואולי אחר כך הוא יפרט כמה אנשים היא מונה ובאיזה עיסוקים היא מטפלת והיא לא מטפלת אך ורק בנושא הזה. היא מטפלת גם בנושא של הימורים וקאזינו ותחומים נוספים אחרים. יש גם את יחידת החקירות של פיני, שמטפלת בתחום החקירתי, אם כי גם מחלק המוסר מבצע את פעולות החקירה, אבל חלק מהתיקים עוברים גם למפלג התשאול של היחידה המרכזית, שהקים חוליה מיוחדת של חוקרים דוברי השפה, שיוכלו לדובב את אותן נשים ולהוציא את כל האינפורמציה ולספק ראיות קבילות לבית משפט, שיוכל על בסיס זה גם להרשיע את אותם אנשים שמבצעים את העבירות.
תמר גוז'נסקי:
בכמה נשים מדובר?
יוסי סידבון:
בשנה האחרונה פתחנו ב-10 פרשיות חקירה שונות. נעצרו כ-30 אנשים, הסרסורים, שהם היעד שלנו. הנשים האלה באופן מפורש הן לא היעד שלנו.
תמר גוז'נסקי:
30 אנשים? זה נראה לך הגיוני?
היו"ר זהבה גלאון:
כמה נשים נעצרו?
יוסי סידבון:
בתל-אביב, אני מדבר על כ-30 אנשים. זה לאו דווקא סרסורים זה גם המתווכים. אלה שמטפלים באותם המכונים עצמם, מכוני הבריאות כפי שהם מכונים, מפני שבדרך כלל הם שמים בפרונט מישהו אחר ולא את אותם אנשים. יש גם את השומרים, יש תעשיה של המממנים ושל הבעלים ויש את האנשים שסוחרים אותם על מנת לנהל את העסק בזמן שבעלי המכון והסרסורים, כפי שאתם קוראים להם, לא נמצאים במקום.
היו"ר זהבה גלאון:
כשנעצרו 30 סרסורים ומתווכים, כמה נשים נעצרו באותן 10 פרשיות חקירה?
יוסי סידבון:
אנחנו מדברים על 4,5,6,7...
שוקי בללי:
בין 2 ל-5 לפחות אצלי...
יוסי סידבון:
בכל מקום. זה אף פעם לא הולך עם אישה אחת.
תמר גוז'נסקי:
כמה מהם יושבים עד תום ההליכים?
פיני אבירם:
אצלי 17 נעצרו עד תום ההליכים ורובם כבר הורשעו ונגזר דינם. גזרי הדין נעים בין 6 חודשים עבודות שירות למסייעים וכל מיני בעלי תפקידים פחותים והמקרה החמור ביותר שהיה עד היום בתל-אביב קיבל 7.5 שנות מאסר במכון מבאר-שבע, שהשופט לא הסכים לעסקת הטיעון של הפרקליטות של 5 שנות מאסר. אני מדבר על המקרה של 6 בנות שנעצרו על ידינו, שהיו עדות תביעה כנגדו שגם נאנסו גם נחטפו גם נכלאו ונסחרו ואנחנו יודעים שאותה חבורה של 10 אנשים שעצרנו, דיבר אתנו אחד האנשים לפחות על 40 מקרים שהם סחרו בנשים. זה מופיע בתוך חומר החקירה שקיבל בית המשפט, בתמלילים מהקלטות שעשינו. בית המשפט והפרקליטות היו מודעים ובכל זאת הגיעו לעסקאות טיעון שזה הטווח שלהם. במקרים האחרונים, כמו במקרה של הקלטת, הוא נסגר על עסקת טיעון של שנתיים וחצי, עסקת טיעון שעשו אתמול בפרשיה אחרת שאני מנהל ושם יש 4 עצורים. אז עם שלושה מתוכם סיימו בין 7 חודשים לשנה וחצי.
מרינה סולודקין:
בנקודה זו אני רוצה לומר שפניתי לפרקליטת המדינה עדנה ארבל, בנושא של עסקת טיעון של שנתיים וחצי עבור סחר בנשים. אני חושבת שזה צחוק לתת לאנשים שמעורבים בפשע מאורגן, בפשע בינלאומי, שנתיים וחצי של מאסר. אני חושבת שאנחנו צוחקים. אני מחכה לתשובתה.
יוסי סידבון:
אני לא אוכל להשיב על העניין, כי כל מקרה נבחן לגופו ויש שיקולים למה לעשות עסקת טיעון. הייתי בעברי טובע פלילי ובחלק מהמקרים גם טיב הראיות וגם העדים המרכזיים נעלמים לנו ולפעמים עסקת טיעון כזאת, גורמת לכך שאדם ישב בכלא, שאם לא כן, אולי הוא היה יוצא זכאי. אני לא רוצה להתייחס לזה כי...
היו"ר זהבה גלאון:
אתה יכול להגיד שזה משפיע על המוטיבציה של החוקרים? נניח שאתם משקיעים כל כך הרבה שעות עבודה ובסוף זה מסתיים באיזו עסקת טיעון מעצבנת מכל הסיבות שמנית כאן?
תמר גוז'נסקי:
אולי זיכוי..
שוקי בללי:
אנחנו עוד לא מכירים זיכוי. אני יכול להגיד לך שעוד לא היה דבר כזה.
פיני אבירם:
אני לא חושב שבתיקים שלי היה איזה שהוא זיכוי...
יוסי סידבון:
אבל אתה מודע לזה שבחלק מהמקרים, חלק מהעדים...
פיני אבירם:
יש נסיבות אחרות שגורמות לעסקאות הטיעון שלא תלויות בטיב הראיות.
יוסי סידבון:
לא הייתי רוצה לדבר על זה.
תמר גוז'נסקי:
בקצב של 10 חקירות בשנה, בהתחשב בזה שיש שלושת אלפים... מה יהיה?
פיני אבירם:
10 חקירות בשנה זה הרבה, כי אולי גברתי חושבת שיש איזה מאה שוטרים שמתעסקים בזה. יש לי בסך הכל ארבעה שוטרים דוברי רוסית שמתעסקים בזה, שהם מעבר לזה עוסקים גם בפשיעה...
תמר גוז'נסקי:
על זה צריך לדבר, כי אחרת זה טיפה בים.
יוסי סידבון:
תנו לי לסיים את דברי ואחרי כן אענה על השאלות. נכון שכשמדברים על 10 חקירות זה נשמע מספר קטן, אבל בכל תיק כזה גלומות הרבה מאוד פעולות חקירה מורכבות ומסובכות בכל הארץ, עם עשרות עצורים, עם חיפושים ועם טיפול באותן נשים. בעת ובעונה אחת במחוז תל-אביב, אנחנו מחזיקים כ-15 נשים במקומות מסתור שמשטרת ישראל משלמת עבור הלינה. אנחנו שוכרים עבורם חדרים במקומות נאותים, לא בתנאי כלא. אותן נשים שמשתפות פעולה ומתכוונות להעיד כנגד אותם אנשים, אנחנו פונים בהליך של העדה מוקדמת, מבקשים הליך של העדה מוקדמת מבית המשפט, על מנת לאפשר את עדותן ולמנוע ממשך הזמן להתארך, משום שככול שהזמן מתארך, הן חשופות לאיומים שיחזרו בהן מהעדות ולכן יש חשיבות גדולה מאוד לכך שהחקירה הזאת תמוצה בזמן קצר והעדות תמוצה בזמן קצר.
לצערי הרב, עקב עומס בבתי המשפט, אנחנו לא מקבלים מועדים בזמן קרוב. היו לנו כבר מקרים של הפעם הראשונה לשמוע את הבקשה, נדחתה הפניה משהו בסדר גודל של חודש, עד השמיעה הראשונה ואני לא מדבר על ההחלטה השיפוטית ועל ההליך עצמו של העדות המוקדמת. במצב דברים נתון, סיום ההליכים החקירתיים והמשפטיים לוקח חודשים ארוכים וזה מכביד מאוד על הטיפול בתופעה. זה מונע מאתנו להמשיך ולטפל בחקירות אחרות עם אותו צוות מיומן שעוסק בזה. אנחנו מדברים בחקירות לא פשוטות, גם בגלל חוסר נכונות להתלונן וגם הצורך לאסוף ראיות באמצעות כלים חקירתיים מתקדמים, שזה הפעלה של מעקבים, הפעלה של האזנות סתר והדברים האלה בהחלט מחייבים מאמץ גדול מאוד באיתור אותם אנשים המחליפים מקומות, מחליפים דירות וזה בהחלט לא פשוט לתפוס את אותם אנשים וככל שאנחנו פושטים על מקום כזה או אחר, כמובן שכל מי שנמצא מסביב וכל מי שעסק בעניין הזה, מהר מאוד נעלם ומוצא מסתור במקום כזה או אחר או עוזב את הארץ.
יש חשיבות גדולה מאוד גם להשקעת כוח אדם איכותי עם כל הציוד והאמצעים הנדרשים וגם למהירות הטיפול, לא רק בחקירה אלא גם בתביעה ובוודאי שבבתי המשפט. ההליך של העדה מוקדמת הוא הליך חיוני והוא צריך להיות מהיר. אני יודע שחלק מהמקומות בארץ, זה לא קורה בתל-אביב לצערי, אבל בחלק מהמקומות בארץ כמו בירושלים למשל, ההליך של העדה מוקדמת מסתיים בימים. זה לא נמדד בשבועות ולא בחודשים...
תמר גוז'נסקי:
מי קובע את זה?
יוסי סידבון:
בתי המשפט. בתפקידי הקודם כראש אגף החקירות, פניתי למנהל בתי המשפט והעליתי בפניו את התופעה וביקשתי לתת קדימות לאותם תיקים על מנת שנסיים את ההליכים ונאפשר את חזרתן לארץ המוצא. הם הבטיחו שאכן כך יקרה, אבל כמובן שלכל בית משפט יש את הבעיות ואת האילוצים שלו ואני יודע שבתל-אביב הדברים האלה מתעכבים וזה גורם לנו לבעיות קשות מאוד.
דבר נוסף שמהווה בעינינו בעיה אמיתית הם אותם מקומות לינה עבור אותן נשים שמוכנות להעיד. הפתרון לשכן אותן בבית מלון כזה או אחר בתחום תל-אביב הוא לא פתרון טוב. אין לנו אפשרות לפקח עליהן, אין לנו אפשרות לשמור עליהן, הן יכולות להיות חשופות לאיומים, להטרדות וגם בחלק מהמקרים להעלם, כפי שציין פה אחד הקצינים שלנו. אני חושב שאנחנו צריכים לטפל בזה באמצעות הוסטלים מסודרים ומוגנים, באותה מתכונת שאנחנו מכירים כלפי נשים מוכות, כלפי אנשים אחרים ובאותם הוסטלים אני לא חושב שמשטרת ישראל צריכה לטפל. יינתן אותו מחסה ראוי ונאות עבור אותן נשים עד סיום ההליכים החקירתיים וגם המשפטיים.
מדינת ישראל צריכה להתארגן לזה מעבר לנטל הכספי שזה מטיל על משטרת ישראל, שלא משופעת בתקציבים ואין לנו ברירה. אנחנו עושים את זה משום שאנחנו לא חושבים שמקומן בכלא. בשלב הראשון הן אכן נכלאות. אנחנו מצליחים לאתר את ארץ המוצא שלהן ולבדוק להיכן אפשר לגרש אותן וברגע שיסתיימו כל ההליכים שמאפשרים את גירושן, באותו רגע היא יוצאת מהכלא, אם היא מוכנה להעיד. אם היא לא מוכנה להעיד, היא חוזרת לארץ המוצא ובכך נגמר הטיפול שלנו.
היו"ר זהבה גלאון:
אני פניתי לשר לביטחון פנים בעניין הזה שיקצה תקציב. אנחנו גם מזמינים אותו לוועדה בשורה של סוגיות לא רק בנקודה הספציפית הזאת, כי אנחנו חושבים שיש צורך דחוף בעניין הזה.
תמר גוז'נסקי:
הוסטל לא יותר יקר מכלא, הוא יותר זול.
יוסי סידבון:
יכול להיות. אני לא נכנס לתחום הזה.
עדה פליאל פרוסמן:
תלוי מה נשים שם, אם נשים עובדים סוציאליים וגניקולוגים וטיפול...
תמר גוז'נסקי:
בכל מקרה זה יותר זול מכלא.
היו"ר זהבה גלאון:
גם אם זה לא יותר זול, עדין אנחנו חושבים שזה המקום הראוי להן.
יוסי סידבון:
אני בהחלט סבור שיש פה מקום לטיפול רב-מערכתי בעניין הזה. זה לא עניין רק של משטרת ישראל, זה עניין של משרד הפנים, של משרד העבודה, של מס הכנסה, שבהחלט הוא כלי אכיפה מאוד חשוב ואנחנו עומדים אתם בקשר. לחלק מהמקומות הם גם מצטרפים.
תמר גוז'נסקי:
מפעילים לגביהם מה שמפעילים לגבי סוחרי סמים?
יוסי סידבון:
מס הכנסה מטפל במה שהוא מטפל...
תמר גוז'נסקי:
אני מדברת על חילוט רכוש, זה משהו אחר.
פיני אבירם:
אין בסדר הדין הפלילי אפשרות לחלט רכוש של סרסורים. זה לא קיים בחוק.
יוסי סידבון:
אלא אם כן מדובר בפעולה של הלבנת הון.
רחמים מלול:
האם במקרים שהיו נפסקו גם קנסות?
יוסי סידבון:
נפסקו קנסות. אני לא אכנס לרווחים בכזה מקום...
תמר גוז'נסקי:
לכל אחד מהם יש B.M.W , מה הבעיה? צריך לקחת לו את הרכב.
יוסי סידבון:
כפי שציינתי, צריך להקצות לזה כוח אדם מיומן, צריך להסדיר את הנושא של ההוסטלים או לתת פתרון מוגן לשיכון אותן נשים. צריך לטעמי לערב את כל הרשויות בטיפול בנושא הזה. אני חושב שצריך גם לטפל בכל הקשור בתיעוד שהן מחזיקות. לצערי הרב, התיעוד הישראלי, הן הדרכונים והן תעודות הזהות, הם מסמכים שיחסית קל לזייף אותם. אנחנו מכירים פתרונות טובים יותר במדינות אחרות. בנושא הזה יצאו הרבה מאוד מסמכים למשרד הפנים וככל שנקשה על ייצור אותם מסמכים מזויפים, כך יקשה גם להעסיק את אותן נשים ונוכל לדעת מהיכן הן מגיעות וכיצד לטפל בזה.
אני סבור, שאין מחסור בחקיקה. כלומר, כל מה שקשור בטיפול באותן נשים מוסדר בחוק. העבירות הן חמורות. סחר בנשים זה בהחלט עבירה נוספת, מאחר וכלפי אותן נשים גם מבוצעות עבירות מאוד חמורות אחרות. בהחלט יש היקף רב מאוד של סעיפים שאפשר ליחס לאותם אנשים, מעבר למחייה על רווחי אותה אישה...
רחמים מלול:
גם סחר למטרת זנות מעוגן בחקיקה.
יוסי סידבון:
נכון, ולכן אני אומר שהבעיה היא לא בחקיקה. הבעיה היא באיחוד המשאבים ובמתן הפתרונות הכוללים לטיפול באותו נושא. יש צוות בין משרדי שדן בנושא הזה. אנחנו חברים בצוות הזה.
היו"ר זהבה גלאון:
הצוות הופיע בוועדה.
יוסי סידבון:
אנחנו צריכים לעשות שיתוף פעולה בינלאומי, משום שלא מספיק לטפל אך ורק בישראל. צריך שיתוף פעולה וגם מידע מוקדם וגם טיפול של הרשויות בחוץ לארץ, כלפי אותם אנשים שמארגנים את אותם משלוחי נשים לכאן, על מנת לצמצם את היכולת או להגביר את היכולת שלנו לאכוף את הנושא הזה.
מרינה סולודקין:
יש לי פגישה עם שגריר רוסיה בנושא זה ב-24 במאי.
יוסי סידבון:
אנחנו, בתל-אביב, משקיעים הרבה מאוד מאמץ בתחום הזה, על אף שנראה לכם שהמספרים של 10 פרשיות בנושא סחר בנשים זה מעט, אבל זה עומס כבד. אני לא יודע אם אתם מודעים להיקף הפשיעה בתל-אביב, אבל משטרת מחוז תל-אביב מטפלת ב-110 אלף תיקי חקירה פליליים כל שנה.
שוקי בללי:
הבעיה היא כמה נשים מוכנות להתלונן. אני לא יכול ליזום תיק אם האישה לא מתלוננת.
יוסי סידבון:
נכון. זה מוגדר אצלנו כעבירות חשיפה, שכל הצדדים מאוד מרוצים מהעניין, הן נותן השירות והן מקבל השירות. כפי שבסמים גם מוכר הסמים מרוצה וגם קונה הסמים מרוצה מהעניין ואם אין לנו שיתוף פעולה ואין לנו נכונות להתלונן, יש לנו קושי אמיתי לטפל בעניין הזה. אנחנו מפעילים את כל מה שאנחנו יודעים גם בדיבוב של אנשים. אני קראתי כתבה בעיתון "הארץ" לפני יומיים, שאנחנו אפילו לא טורחים לשאול אותן. מעבר לעניין הזה שנראה לי חמור מאוד שמפרסמים כתבה כזאת בלי לבקש את ההתייחסות של משטרת ישראל, אין מצב כזה. אם היו פונים, הייתי נותן להם תשובות. יש לנו תשובות לדברים האלה וזה נורא נחמד לתקוף את משטרת ישראל וזה די פופולרי להניח שאם משטרת ישראל תטפל, אז היא תפתור את כל מצוקות החברה. זה ממש לא כך. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו באמצעים המאוד דלים שיש לנו.
אני חושב, שאנחנו חייבים לקבל על זה תקציבים מיוחדים, כדי להכפיל את כוח האדם שמטפל בעניין הזה, לא רק בנושא של זנות ולא רק בנושא של סחר בנשים אלא בכלל, בכל מה שקשור בתופעת העובדים הזרים. יש לנו משהו בסדר גודל של 60 אלף עובדים זרים בתחום מחוז תל-אביב ולטובת העניין הזה, יש לנו מחלק זרים אחד קטן בתחנת יפתח, שיועץ השר לנושא עובדים זרים נמצא פה והיה בביקור לאחרונה וראה שעשינו עבודה מצוינת. אותו מחלק מוסר שמטפל בהרבה מאוד נושאים אחרים הוא מחלק קטן מאוד וכמובן שחוליית חקירות בימ"ר תל-אביב, שהיא חוליה מצוינת ומקצועית מאוד, לא מספיקה לטפל בהיקף הזה, עם כל חוסר הנכונות של אותן נשים להתלונן.
אנחנו מצליחים להגיע גם כתוצאה מלמידה וגם כתוצאה מפעולות חקירה שאנחנו יוזמים וההפעלה האחרונה שהיא מאוד מתוחכמת, של לקנות נשים ולתעד את העניין הזה. זה מחייב מאמץ גדול מאוד וזה באמת הוכיח את עצמו. אנחנו צריכים לתקוף את זה כפי שאנחנו תוקפים את אותן עבירות חשיפה ולהפעיל סוכנים ולהפעיל מקורות ומידע וחוקרים מיומנים ופרקליטים שיטפלו בתיק הזה בזריזות ובתי משפט שיקצו לזה שופטים להעדה מוקמת, ומשרד החוץ שיטפל בכל מה שקשור. אם אין להם דרכונים מול השגרירויות הרלבנטיות על מנת להוציא אותן מהארץ צריך שמשרד הפנים יסדיר עד גמר ההליכים המשפטיים את כל מה שקשור במעמד החוקי של שהייתן בארץ.
עדה פליאל פרוסמן:
זה מה שבעייתי אם נקים הוסטל...
יוסי סידבון:
אנחנו מחזיקים אותן פה למרות שהן עוברות על החוק ואין להן תיעוד. אבל, גברת כרמון נמצאת פה והיא תוכל להתייחס להיבט הזה של השהייה שלהן בישראל, מרגע שהן נעצרות או מרגע שהן מוצאות מבית המעצר, אחרי שסיימנו את כל ההליכים שמאפשרים את גירושן ועדותן נדרשת בבית המשפט.
בקצרה, זה מה שהיה לי לומר לכם בנושא הזה. הצוות נמצא פה ואשמח להשיב על שאלות.
היו"ר זהבה גלאון:
אני מודה לך מאוד ניצב סידבון. לפני שאתם עושים את ההשלמות, חברת הכנסת סולודקין ביקשה לשאול.
מרינה סולודקין:
אני רואה כישלון בזה ואולי זה צורת מחשבה לא נכונה, למה הן צריכות להתלונן? הבריחו אותן והן לא לגליות בארץ. זה פשע.
יוסי סידבון:
זה לא פשע, זה עוון. שהייה בישראל שלא כדין זו עבירה מסוג עוון שדינה שנת מאסר...
תמר גוז'נסקי:
היא מדברת על מי שהביא אותן.
יוסי סידבון:
אני צריך לדעת מי הביא אותן והן לא מוכנות לדבר איתי. אם הן לא מוכנות לשתף פעולה, כל מה שנותר לי זה לגרש אותן.
מרינה סולודקין:
אולי אתם לא רוצים לדעת?
יוסי סידבון:
אנחנו רוצים לדעת.
מרינה סולודקין:
עוצרים אותן במכון ליווי ועיסוי, הבריחו אותן, הן עובדות במכון בזנות והמוקש הזה שהן לא רוצות להעיד, לי זה לא מובן מדוע זה מוקש.
יוסי סידבון:
זה מוקש גדול מאוד. איך אני אשיג ראיות כלפי מי שהביא אותן אם אני לא יודע מי הוא? בדרך כלל מי שנמצא במכון זה לא מי שמביא אותן ולא מי שמארגן אותן ומממן את העניין הזה. הרבה אינפורמציה אני לא יכול להשיג ממנו. זה מאוד לא פשוט, על אף שנראה לך שברור שאפשר להתעסק עם זה, אבל עמיתי יציגו לך פה שזה בהחלט לא פשוט לקבל שיתוף פעולה.
רחמים מלול:
זה שמנהל את המכון עובר עבירה?
יוסי סידבון:
ודאי.
רחמים מלול:
אז אפשר לעצור אותו?
יוסי סידבון:
אנחנו עושים את זה.
היו"ר זהבה גלאון:
למען סדר הישיבה, אנחנו נשמע שתי השלמות קצרות מהמודיעין של המשטרה, נשמע את נציגת משרד המשפטים ואת הגברת כרמון ממשרד הפנים ואם יהיו עוד אנשים שירצו לדבר, ניתן להם כמה דקות.
נמצא פה גם מר חגי הרצל. אתמול היתה פה ישיבה בהשתתפות השר לביטחון פנים בסוגיית העובדים הזרים והוא אמר לגבי המאבק בעובדים הזרים, שיש 47 תקנים. אני שואלת האם התקנים למאבק בסחר בנשים כלול בכל התקנים האלה או שאלה תקנים נפרדים או שאתם מתכננים תקנים נפרדים?
יוסי סידבון:
אין לנו תקן. אנחנו לקחנו מכוחות החקירה המאוד מוגבלים והמצומצמים שלנו והיקצנו לזה חוקרים מיוחדים. אני לא רוצה לדבר על פשיעה חמורה בתל-אביב, אבל זה לא רק סחר בנשים. יש לנו כ-35 מקרי רצח כל שנה במחוז תל-אביב, מחציתם על רקע סכסוך עברייני שלא קשור באופן מוחלט לסחר בנשים ואנחנו צריכים לטפל גם בדברים האלה. יש מקרי שוד, סחר בסמים.
תמר גוז'נסקי:
אבל סחר בנשים לא נתפס אצלכם כחלק ממערך יותר גדול של סחר בסמים והברחות אחרות? זה לא מתקשר באיזה משהו ענק נפרד, שאין לו קשר עם כל ייתר הפשיעה?
יוסי סידבון:
אם יש קשר, אנחנו ודאי מטפלים בזה.
שוקי בללי:
דבר ראשון, אגיד בחצי דקה מה אנחנו עושים: אנחנו, מחלק מוסר בימ"ר תל-אביב. יש לי חמישה שוטרים ועוד שני קצינים. אנחנו מטפלים בכל עבירות המוסר שזה כולל בתי קאזינו, הימורים, מכונות, בתי בושת ועבירות. אנחנו עושים בסביבות 800 תיקים בשנה, ועל למעלה מאלפיים מעוכבים ועצורים. עושים 2,500 מכונות, כאשר אני אומר לך עוד פעם, שאת התקציב של המשאיות הצלחנו לארגן מגורם אחר, שעוזר לנו בתקציבים האלה. מכונות מזל והימורים, אנחנו מטפלים בהשמדות שלהם ובחקירות. אנחנו מטפלים בתיק מא' ועד ת'.
במחלק המוסר אין היום דובר רוסית אחד. כאשר אני נכנס למקום ואני מעלה את הבעיה הזאת, אני לא יודע מה הם זורקים אחד לשני ברוסית וזו בעיה וזה מפריע לי. בתור ראש מחלק מוסר, קשה לי לשבת בחקירה שאני לא דובר את השפה ולא מבין את השפה. הסיטואציה הזו מאוד קשה לי, לשבת ולומר למי שיושב לידי: תשאל אותה... תגיד לה... כי לפעמים בין המילים אפשר לתפוס דברים. בעברית יותר קל לי לשבת עם חשוד ולתחקר אותו ולתשאל אותו.
יוסי סידבון:
היה לו חוקר שהתפטר ולצערנו עזב את הארץ.
היו"ר זהבה גלאון:
נצטרך לעשות גיוס של דוברי רוסית, אין מה לעשות.
שוקי בללי:
בכל פעילות שלנו, של מחלק המוסר, כשאנחנו מגיעים לבית בושת, מגיעים לדירה דיסקרטית ואנחנו תופסים תיירת, אנחנו מנסים למשוך אותה לכיוון של איך היא הגיעה לארץ, מי מעסיק אותה, האם מעסיקים אותה בכוח, האם היא רוצה להתלונן? אנחנו שואלים את כל השאלות הקשורות, על מנת לפתוח תיק חקירה. זה שאני במחלק מוסר והצלחתי לעשות עשרה תיקים, זה הישג ברמה הארצית. אני לא מכיר יחידה כזאת קטנה שהצליחה להגיע לכמות כזאת של תיקים, כאשר אנחנו מנסים בכל המקרים ופשוט כרגע אין לי נתונים מספריים, למשל, נכנסנו ל"טרופיקנה" ותפסנו 3 תיירות שאין להן תעודות זהות, אין להן דרכונים, הן לא יודעות איפה הבגדים שלהן. הבאנו בחורה וניסינו לדובב אותה הרבה מאוד זמן, שתיתן עדות, כי יש לי עניין בבעל המקום. ניסינו, הן לא רצו לשתף פעולה בשום אופן. הן אמרו: תגרש אותנו, זה מה שאנחנו רוצות. למזלן, באמת היו מקומות והוצאנו צווי גירוש הבוקר.
פיני אבירם:
תבינו, אם אין להן מקום בבית המעצר באבו-כביר למזלן הרע, אז הן פשוט חוזרות לרחוב, כי ברגע שאין מקום לאפסן אותן באבו-כביר כי אין מקומות בתחנה, לפי חוק זכויות החשוד האחרונות, אם אין לו מיטה מזרון וכולי, כלומר תנאים להיות כלוא לפי חוק המעצרים, אז פשוט משחררים אותן והן חוזרות לרחוב.
שוקי בללי:
יש לי עוד בעיה: בשום מקום בחוק, אין סעיף שמורה לנו לסגור בתי בושת. אין לי שום סמכות...
היו"ר זהבה גלאון:
נכון, זה אחד התיקונים שהגשנו עכשיו.
שוקי בללי:
כשאני מגיע לבעל מקום, הסנקציה היחידה שיש לי בתור קצין משטרה הממונה על החקירה היא להרחיק אותו ל-15 יום. אם למחרת אני בא לבדוק והוא לא התרחק והמקום פעיל, אני פותח לו עוד תיק על הפרת הוראה חוקית ואני מביא אותו בפני שופט. אז יש שופטים שצועקים עלינו, אני לא בא לבקר את בית המשפט, ויש שופטים שאומרים: נו, נו, נו, ומרחיקים אותם ל-90 יום ואז, בא "בוס" אחר במקום והמקום ממשיך לפעול. ואז, אני בא לשטח ואם יש לי אוויר וזמן וכוח אז אחרי 4,5 פשיטות, הם מבינים את העניין והם עוברים למקום אחר.
יש עוד בעיה ופניתי לפרקליטת המחוז: יש את סעיף 2.2 לפרקליטות המדינה לגבי הטיפול בבתי בושת, כאשר אני נגד הסעיף הזה, נגד התקנה וההנחיה הזאת, כי זו הנחיה לא נכונה ושגויה שמאפשרת לכולם לפתוח בתי בושת איפה שהם רוצים. אם הם רוצים לתת, אז בואו נצמצם את זה ונגיד שבאזור זה וזה מותר, כי זה אזור תעשיה וזה מקום שלא מפריע לאף אחד. אני לא מאחל לאף אחד שזה יקרה בבניין שלו.
תמר גוז'נסקי:
החוק אוסר על סרסרות.
שוקי בללי:
נכון, הבעיה שעל פי הנחיית פרקליטות המדינה, אם אין תלונה ואין קטינה ואין עבירות נלוות, קורה שלא פעם ולא פעמיים...
תמר גוז'נסקי:
אז זה עניין של ההנחיה.
שוקי בללי:
אני לא פעם אחת עמדתי בפני בית משפט...
יוסי סידבון:
גם אם יבטלו את ההנחיה, אין לנו את היכולת בכוח האדם הקיים.
תמר גוז'נסקי:
אבל זו לא בעיה של החוק.
יוסי סידבון:
זה לא בעיה של החוק, זה בעיה של משאבים שמדינת ישראל נותנת לעניין הזה.
שוקי בללי:
הבעיה שלנו היא ההתמודדות בבתי משפט עם ההנחיה הזאת. כאשר לעורך דין נוח, זה עומד לטובתו, וכשזה לא נוח לו הוא אומר לי: למה אתה לא סוגר את כל בתי הבושת? אז אני אומר לו: אבל אתה מכיר את ההנחיה. הם משחקים עם זה איפה שנוח להם ואיך שנוח להם.
לגבי העתירות לבית המשפט הגבוה לצדק לשחרר את הבנות: הבנות לא פונות לבית המשפט הגבוה לצדק ברוב המקרים. מי שפונה לשחרר אותן זה הסרסורים, על מנת להעסיק אותן והוא עושה על הבנות האלה רווח טוב.
היו"ר זהבה גלאון:
יש התייחסות של השופט ברק לנקודה הזאת וזה אחד הדברים שנדון בהם בוועדה, בשאלת הסרסורים והמייצגים למיניהם.
שוקי בללי:
אני אומר לכם שוב, לא פעם פונים אלי ואומרים לי שמישהו פנה, אז אני אומר להם: זה הסרסור שלה, מה אתם מחזירים אותה? שווה לו להשקיע את ה-30 אלף שקל, כי הוא מכסה אותם בשבועיים עבודה ומעסיק אותה עוד שבועיים, כי יש לו חודש ואז הוא כיסה עוד 30 אלף שקל והוא מקבל את זה אחר כך בחזרה.
פיני אבירם:
אשלים את דבריו של מר בללי, כי אנחנו עובדים הרבה במשותף: חלק מהתפיסות ומהפשיטות שהוא עושה במכוני ליווי ובבתי בושת, חלקם מגיע אלי ובחלק הוא נאלץ לטפל כשאני עמוס, בלי חוקרים ברוסית. בעצם, מי שמטפל זה הוא עם חוקרים שלי. החוקרים שלי אמורים לתת שירות גם לחקירות שלי, לחקירות שלו ובמקרה אתמול מחלק הנוער שלנו חשף חבורה של סוחרי סמים קטינים, אז גם שם החוקרים שלי נאלצו לעבוד. יש לי ארבעה חוקרים, אבל אם אחד שבר את היד לפני חודש והוא נמצא בבית ואחד נמצא בקורס, בפועל אני נמצא עם שני חוקרים, שלפעמים מגיע להם יום חופש ולפעמים יוצא שיש חוקר אחד והוא גם מתגבר בהילולה של מכבי תל-אביב לפני יומיים כי אנשי החקירות עושים גם עבודת אג"ם וגם עבודת חקירות לנוכח הצרכים שיש למחוז ולמשטרה בכלל.
לגבי מה שתיאר שוקי, אני לא יודע אם לוועדה ידוע מה רף הענישה בנושא של סרסורים. אני מדבר אתכם על מאסרים על תנאי וקנסות. זה רף הענישה במדינת ישראל. יש לי תיקי סרסרות וזנות ששוכבים כבר שנה ושנתיים בפרקליטות ולא מטופלים. יש לי תיק של סוחר סמים שנעצר או אמור להיעצר בימים הקרובים ובדקתי את רשימת התיקים הפתוחים ומצאתי שני תיקים שלי נגד אותו בחור, מהתקופה שלפני חוק הסחר בנשים בפרקליטות. אף אחד לא נוגע בזה. ברור שתיק שהענישה עליו היא מאסר על תנאי, אז לא מתייחסים לזה בחומרה יתרה ואני לפחות נכחתי פעם אחת כששוקי עלה לבית המשפט לגבי אחד הסרסורים וננזף קשות מאוד על ידי שופט, על החוצפה הרבה שהוא בכלל מנסה לבקש להאריך מעצר לסרסור. אז כמובן שזה מכות בגלגלים שלנו, כמי שאמורים לאכוף את החוק.
לגבי הנושא של הסחר עצמו: אנשים לא מבינים מה המשמעות של לקבל עדויות. רבותיי, להוכיח בבית משפט במדינת ישראל, ניתן רק על ידי ראיות קבילות, עדויות, הקלטות וכולי. אם הבנות לא מוכנות להתלונן ואנחנו קיבלנו עשרות ואולי מאות בנות שלא מוכנות להתלונן מהסיבות שלהן, כי חלקן מפחדות וחלקן כי זה פשוט העיסוק שלהן, זו הפרנסה שלהן, הן מתכוננות להתפרנס מזה בארץ ואנחנו מפריעים להן.
קיבלנו ידיעה שכלואות באיזה מכון 20 בנות ובפשיטה שעשינו במכון בתוך "מבצר" ברחוב המסגר 64, אחרי שהורדנו את הדלת מה"מבצר", כששאלו אותן החוקרים שלי למה הן מתחבאות, הן אמרו שהן מתחבאות מהמשטרה. אף אחת מהן לא הסכימה להתלונן. הדבר היחיד שהיה לעשות זה לנסות לגרש אותן, אבל ל-20 בנות בבית המעצר באבו-כביר לא היה מקום, אלא רק לשלוש או ארבע ו-16 חזרו לרחוב.
שוקי בללי:
הדרכונים אצלי עדין.
פיני אבירם:
בנושא הזיוף: כמו שאמר מפקד המחוז, אני מטפל בכל העבירות במחוז כולל שני מקרי רצח בשנה האחרונה. זה כולל תיקים של זיופים בכמויות עצומות. אני לא יודע אם אתם מודעים לכך שעל זיופים אין בכלל מעצר עד תום ההליכים. נתפסו אצלנו עשרות דרכונים מזויפים, עשרות תעודות מזויפות, אשרות כניסה לישראל ומסמכים מכל סוג שהוא ואין בכלל שום כוונה של הפרקליטות להתעסק עם זה, כי אין הלכה כזו שהזייפנים נעצרים. לדעת הפרקליטות, הם לא מסוכנים לציבור. לכן, עבירת הזיוף, שהיא חלק נכבד מאוד בעבירות האלה, מטופלת בצורה מינורית מאוד.
לגבי חוקרים, כמו שאמרתי, יש ארבעה חוקרים. רבותי, אם עשינו 6,10 תיקים זה מעל ומעבר למה שאנחנו עושים. זה מה יש.
רונית מועלם:
כנציגת מערך החקירות של המשטרה גם לנושא שיתוף הפעולה הבינלאומי ולשאלה של חברת הכנסת סולודקין, הנושא הוכרז במשטרת ישראל לשנת 2001 בסדר עדיפות גבוה מאוד. כפי שאמר ניצב סידבון, מדובר ברשתות משומנות, ממודרות ומסודרות היטב של המערכת הזאת, להבאת הנשים האלה לארץ.
תמר גוז'נסקי:
הם מגדירים את זה כפשע מאורגן?
רונית מועלם:
פה, בארץ, זה נחשב כחלק מהפשיעה המאורגנת ולא מהפשע המאורגן.
רחל גרשוני:
מה האבחנה?
רונית מועלם:
אסביר זאת מאוחר יותר. העניין הוא שרוב השלבים של העבירה מבוצעים עוד בארצות המקור, ארצות המוצא, אם זה איתור הבנות, גיוסן, הראיון שעורכים להן וסיפור הכיסוי כפי שצויין קודם, אספקת התיעוד והזיופים עצמם. רוב העבירות האלה בעצם מבוצעות בארצות המקור ומה שאנחנו תופסים זה את קצה הבעיה ולא את שורשיה.
לעניין שיתוף הפעולה עם משטרות זרות...
תמר גוז'נסקי:
ההזמנה יוצאת מכאן, אז פה מתחיל הסיפור.
רונית מועלם:
זה בעצם עניין של מעגל.
תמר גוז'נסקי:
אבל ההזמנה יוצאת מכאן. יש הזמנה לחמש נשים, מביאים חמש נשים.
שוקי בללי:
זה לא חייב להיות כך. יכול להיות שאדם הביא 15 בנות והוא מאכסן אותן באיזה מקום. הוא נותן קריאה לכל הזרועות שיש 15 בנות ומתחילה עליה לרגל לבדוק במה מדובר.
רונית מועלם:
זה היצע וביקוש. הוא משכן אותן אפילו בביתו.
מערך המודיעין מנסה לקדם שיתוף פעולה, במיוחד מול הנציג של משטרת ישראל ברוסיה ומול נציג משטרת רוסיה פה בישראל, אך שיתוף הפעולה הזה עדין לוקה בחסר. אנחנו מנסים לפתח פרשיות בינלאומיות גם באמצעות האינטרפול. אין הרבה מידע בנושא הזה. זאת אומרת, גם אם יש, אין הרבה שיתוף פעולה בין השלטונות ברוסיה מבחינת המשטרה שם. אנחנו יודעים על שיתוף הפעולה הקיים בארצות חבר המדינות, בין השלטונות לצערי לבין אותם עבריינים ומכאן שיתוף הפעולה הלוקה בחסר שישנו.
בתיה כרמון:
אני רוצה לפתח מספר נקודות: נקודה אחת שכולם דיברו עליה היא בעצם ההתמודדות בשלבים האחרונים. אני רואה בבעיה של סחר בנשים בדיוק מה שקורה בנושא העובדים הזרים. בעצם, גם בנושא של העובדים הזרים אנחנו מתמקדים בגירוש של האנשים בשלב האחרון, בעובדים הזרים עצמם ואולי במעסיק הקטן שמעסיק אותם. אנחנו לא מטפלים בכל הגופים שהבריחו אותם לארץ, בכל חברות כוח האדם ובכל המעסיקים הגדולים. אותו דבר מתבצע גם בנושא של הנשים, כאשר למעשה אותם מנגנונים פעמים רבות עוסקים בשני התחומים.
כאשר אנחנו מדברים על תיעוד מזוייף, אותו תיעוד מזוייף מסופק גם לאנשים שמגיעים כדי לעסוק בזנות, גם לאותן נשים וגם לאנשים אחרים שבאים כדי לשהות בארץ. אותו זייפן בחבר המדינות או במדינה אחרת שעוסק בזיוף, מזייף לא רק לנערות ליווי. הוא מזייף את אותן התעודות גם לאנשים שרוצים לשפר את המצב הכלכלי שלהם ומגיעים לכאן בזהות שאולה, או לנערות ליווי. אותם אנשים שרוצים להיכנס לארץ מוברחים דרך הגבול עם מצרים, יש שם נערות ליווי ויש שם גם אתיופים וגם אפריקאים אחרים ובלי סוף אנשים אחרים, כאשר האינטרס הוא של חברות כוח האדם או שלהם עצמם, כדי להגיע לארץ.
לכן, אני אומרת את זה בכל פעם שלדעתי אי אפשר להפריד את הטיפול בנושא של סחר בנשים מכל התחום הגדול הזה של סחר באנשים והגירה בלתי חוקית למדינת ישראל, בדרכים לא כשרות. כאשר פעמים רבות אנחנו יודעים על נערות ליווי יותר מאשר אנחנו יודעים על אנשים אחרים. למה? כי למכוני ליווי מגיעים ושם חושפים את אותן בחורות שהגיעו לפה עם תיעוד מזויף או עם זהות שאולה ובודקים את הנושא וחוקרים את הנושא, כאשר במדינת ישראל נמצאים עשרות אלפים ואולי יותר אנשים, משפחות שלמות ואנשים בודדים שיושבים כאן בארץ בזהות אחרת לחלוטין. אני חושבת שאם במדינת ישראל יש עשרות אלפים ואולי יותר אנשים שאף אחד לא יודע מי הם, מה הם ומה השם האמיתי שלהם, זה מצב עגום ביותר.
הנה, לפני כמה ימים נעצרו אנשים בזהות אחרת לחלוטין. למה הם נעצרו? במקרה, מכיוון שהמשפחה האמיתית החליטה גם היא להגיע לארץ ואז נחשף העניין הזה. אם הם לא היו מגיעים לארץ, העניין לא היה נחשף. האנשים האלה מצביעים לבחירות בכנסת, קובעים את גורלנו, אף אחד לא יודע מה העבר שלהם, אף אחד לא יודע אם מדובר בעבריינים כבדים. הנושא חמור ביותר.
צריך לטפל בנושא הזה טיפול מערכתי. בנושא של זיופים ומרמה ופשיעה, שקשורים להגירה בלתי חוקית למדינת ישראל, כולל סחר בנשים, כאשר סחר בבני אדם זה נושא דומה לו. כאשר עובד זר מוברח לארץ בדיוק באותן דרכים ושילם 10 אלף דולר, גם הוא בעצם מעוניין לעבוד בארץ כמו אותן בחורות...
תמר גוז'נסקי:
הוא גם משועבד, כי הוא חייב להחזיר את הכסף.
בתיה כרמון:
זה אותו דבר. יש רגישות מאוד גדולה לנושא הסחר בנשים, אבל למעשה, הנושא הוא אותו נושא ואם רוצים לטפל בו, צריך לטפל בכל הנושא של הברחה של זרים למדינה באופן בלתי חוקי, בזיוף מסמכים, בזיוף אשרות וכל היתר.
לדעתי, ההפרדה שאנחנו עושים והטיפול המיוחד בנשים, הטיפול המיוחד בעובדים זרים, הטיפול המיוחד בעליה במרמה, הטיפול המיוחד בנושאים אחרים רק גורם נזק. צריך גוף, גם במשטרה, שיטפל בכל הנושא של הגירה בלתי חוקית למדינה והברחה של אנשים ותיעוד מזויף למדינה, שיהיה בקשר ישיר עם המשרדים האחרים שעוסקים בנושא, כאשר אנחנו, אם יש לנו חומר ויש לנו המון פעמים מידע ויש לנו חומר, ואנשי המשטרה יעידו כמה אנחנו מתוסכלים שיש לנו חומר כל כך רב ובעצם אין מישהו שיטפל בזה.
היו"ר זהבה גלאון:
אני מבינה כשאת אומרת שצריך טיפול מערכתי בכל הסוגיה של ההגירה, כי זה מורכב משורה של נדבכים ועובדים זרים וכולי. אבל כשאת אומרת שהטיפול הנפרד גורם נזק, האם את יכולה למקד למה את מתכוונת?
בתיה כרמון:
כמו בכל תחום אחר. תארי לעצמך, שיש נושא מסוים שעשרה אנשים מטפלים בו, כל אחד בצורה אחרת ואין שיתוף ואין קשר אמיתי בין כל הגופים האלה.
יוסי סידבון:
צריכה להיות רשות אחת. אני מסכים אתך, גם משרד העבודה והרווחה וגם המשרד לביטחון פנים וגם משרד הפנים וגם משרד החוץ וגם האוצר צריך לתת את חלקו ולתקצב את העניין הזה ולעשות רשות הגירה אחת שתהיה מתואמת. זה בלתי אפשרי שלא לטפל בזה בתוך רשות.
בתיה כרמון:
לפני כמה ימים, כתבתי מכתב לראש אגף החקירות החדש והעליתי בפניו את כל רשימת הבעיות שאנחנו נתקלים בהן. אמרתי שרשות הגירה זה דבר נפלא, אבל עד שתהיה רשות הגירה זה ייקח זמן. בינתיים, שיהיו כמה חוקרים במשטרה או איזו שהיא יחידה במשטרה שתטפל מולנו, מול המשרדים, בכל הבעיות האלה שאנחנו נתקלים בהן. למשל, נערות ליווי או עובדים זרים או כל האחרים שמגיעים לארץ במרמה. הרבה מהאנשים האלה יש להם אשרות בתוך הדרכונים. מי נתן את האשרה? זה דורש טיפול מול משרד החוץ. הרבה פעמים יש אנשים שעומדים מול הקונסוליות ומנסים ומצליחים באמצעים שונים ובאמצעות כל מיני גורמים ואפילו גורמים דיפלומטים, להוציא את אותן אשרות כניסה. צריך גוף שירכז את החומר הזה, שידע לאן לפנות. מדובר בדברים קטנים. הרבה פעמים אנחנו עומדים כל כך מתוסכלים כשאנחנו רואים שעוד פעולה אחת קטנה, עוד צעד אחד קטן ואנחנו יכולים להגיע להרבה אנשים וגופים שעוסקים בתחום הזה, כדי לעצור את הדברים האלה מראש. המניעה שלהם הרבה יותר חשובה מאשר הפעולה האחרונה, כאשר מגיעים למכון הליווי או שמגיעים לאותו עובד זר עצמו ומגרשים אותו. מה השגנו על ידי זה? בהרבה מקרים, אנחנו נתנו בונוס לבעלי המכונים או למעסיקים של העובדים הזרים.
אני טוענת כבר במשך שנים, שאם גירשת עובדים זרים, בעצם למי גרמת הרבה פעמים נחת רוח? לאותם מעסיקים אשר על ידי הגירוש יכולים לבוא ולנפנף מול העובדים האחרים שנמצאים אצלם ואומרים: ככה יעשה לאיש שדורש שכר יותר גבוה. בבקשה. ברגע, שאותם מתווכים או אותם אלה שהבריחו אותם, אותם זייפנים גדולים רואים עכשיו שדיברנו על זה בריש גלי ואנשים מזייפים, מפרסמים בכל העיתונות הרוסית ובשפות אחרות, אתה רוצה להישאר בארץ? אתה רוצה להגיע לארץ? אתה רוצה עבודה חוקית? בא אלינו. הדברים מפורסמים. האנשים האלה לא מטופלים.
היו"ר זהבה גלאון:
אני מודה לך גברת כרמון, הנקודה ברורה.
רחל גרשוני:
רציתי להגיד, שהגישה של גברת כרמון באה לידי ביטוי גם בפרוטוקול הנספח לאמנה של הפשע המאורגן, פרוטוקול בעניין סחר בבני אדם. שם, מבקשים או דורשים מהמדינות החתומות על הפרוטוקול לחוקק חוקים הקובעים עבירות בעניין סחר בבני אדם, שכולל גם עבדות ושיעבוד. צוות בין משרדי עובר על הפרוטוקול הזה, כדי לבחון מה שינויי החקיקה שמדינת ישראל צריכה לעשות, כדי להיות מסוגלת לחתום עליו וזו אחת ממסקנות הביניים, שאנחנו כן צריכים חקיקה, לא רק בעניין האכיפה אלא בזה שנהפוך לעבירה את הדברים האלה.
בקצרה, לגבי השאלה של חברת הכנסת סולודקין, למה צריך מתלוננות? אני מניחה שזה בין המפורסמות, אבל, חוץ ממקרים שבהם באמת פעלו במתכונת של ערוץ 2, של מה שהוקרן בערוץ 2, אני מניחה שזה דורש הרבה משאבים ואי אפשר לעשות את זה כל הזמן. אז חוץ מהמקרים האלה, ההליך המשפטי בנוי על עדות.
עדה פליאל פרוסמן:
משרד העבודה והרווחה והשירות לטיפול בנשים, משתתף בצוות הבין משרדי לבדיקת הנושא והעלה הצעות בנושא של סחר בנשים ובאמת מתגבשת בצוות הצעה להקמת מקלט או הוסטל. בישיבה הבאה שלנו נהיה באחד ההוסטלים...
יוסי סידבון:
מדובר בשלושה הוסטלים, בצפון בדרום ובמרכז.
עדה פליאל פרוסמן:
נעשה ניסוי. נראה אם זה מצליח בהתחלה.
יוסי סידבון:
זה יעבוד. אין צורך לעשות ניסוי. צריך להקים שלושה לפחות.
עדה פליאל פרוסמן:
אני לא מתנגדת, רק הקטע הוא באמת שהנשים האלה, הנשים שבאמת עשו כלפיהן עוולות כאלה, תימצאנה בסביבה ראויה, בתנאים נאותים עם טיפול סוציאלי גניקולוגי בריאותי, עם עטיפה מסביב לכל הבעיות שלהן. זה מה שמתגבש בצוות.
היו"ר זהבה גלאון:
אני מודה למפקד המחוז, אני מודה לכולכם. הישיבה נעולה.
(הישיבה ננעלה בשעה 10:20)
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה